פרשת בהר_x000D_
בפרשתנו, פרשת בהר, מצווה אותנו הבורא על מצוות השמיטה. נצייר במוחנו חקלאי, אשר פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו תלויות ביבול שמצמיח השדה, והשדה הוא מקור פרנסתם היחיד! והנה, מצווה אותו הבורא שמידי שנה שביעית, ייטוש את מקור פרנסתו, ולא יעבוד במשך שנה שלמה! שנה שלמה לא לחרוש, לא לזרוע ולא לגדל… ממה יתפרנס? מה יאכל? גם כשתגיע תחילת השנה הבאה – עד שתגדל תבואה חדשה, ייקח הרבה זמן… גם הפירות הגדלים על העצים, לא שייכים לו ואסור לו למנוע מאחרים לקחתם._x000D_
אכן, זהו ניסיון לא קל, לא לחינם זכו החקלאים לתואר: "גיבורי כוח, עושי דברו" (תהילים ק"ג), זוהי גבורה אמיתית._x000D_
הבורא מבטיח: "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע". תהיו שבעים… איך? הרי אין תבואה? כותב רש"י על אתר: "ואכלתם לשובע – אף בתוך המעיים תהיה בו ברכה", אוכל קמעה ומתברך במעיו… לא יצטרכו הרבה תבואה, כי האדם יקבל תחושת שובע ממעט תבואה…_x000D_
כמו בנס חנוכה שכמות קטנה של שמן ניצחה את מגבלות הזמן, כך גם בשמיטה, מעט תבואה תעשה את פעולתה של תבואה מרובה… מבטיח הבורא: "וציותי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים…" אל דאגה! תראו את הברכה בעיניים, בשנה השישית השדה תצמיח יבול פי שלש. המחסנים יהיו עמוסי תבואה…_x000D_
_x000D_
שבת שלום ומבורך !_x000D_