פרשת ויקהל – שבת שקלים _x000D_
כל ההוראות שניתנו בפרשות הקודמות מתמלאות בפרשה זו – מלאכת בניית המשכן יוצאת לדרך. בוני המשכן הם בצלאל בן אורי, אהליאב, וכל מי שנתן לו ה´ חכמה לעשות את מלאכת המשכן. _x000D_
בפרשה מתוֹארים (בשינויים קלים): עשיית המשכן והאוהל, הקרשים, הפָּרוֹכֶת והמסך, הארון והכַּפּוֹרֶת, השולחן והמנורה, מזבח הקטורת, מזבח העולָה, הכיור וכַּנוֹ וחצר המשכן. _x000D_
גם מצוות השבת מוזכרת בפתיחת הפרשה. _x000D_
מחצית השקל _x000D_
בראש חודש אדר התחילו להודיע לעם שיכין כל אחד ואחד את מחצית השקל, כמו כן, תקנו חכמים שבשבת הסמוכה לחודש אדר יקראו בתורה את פרשת שקלים. גם היום שאין בית המקדש קיים ואין קרבנות, וגם מצות מחצית השקל אינה נוהגת, קוראים למפטיר בפרשת "כי תשא" שבה נאמרה מצוות תרומת מחצית השקל. כדי שתחשב לנו הקריאה כאילו קיימנו את המצוה בפועל._x000D_
השקלים היו צריכים להגיע לבית המקדש עד ראש חודש ניסן. בראש חודש ניסן היו קונים קרבנות מהתרומה החדשה, וצריך שיהיה לכל עם ישראל חלק באותם הקורבנות, שהרי הם באים לכפר על כל ישראל._x000D_
בניגוד לכל מגבית אחרת, לא תרו אחר התורמים הגדולים. ליתר דיוק, כלל לא דאגו להכנסות. לו רצה אדם עשיר להתבלט בתרומותיו הנדיבות, חייב היה לחפש כתובת אחרת. כאן, במגבית זו, נדרש ממנו בדיוק מחצית השקל. מחצית ותו לא, כנאמר: (שמות ל´, ט"ו) "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". זו היתה הזדמנות נאותה לרענן בתודעה את השוויון המוחלט של כל בני ישראל. החובה לתרום בשווה ובדיוק אותו סכום כפתה אחדות, יצרה שותפות גורל והעניקה לכל אדם זהות דומה. הכל נוכחו לדעת, שאין חשיבות להבדלי עדות או למעמד כלכלי, חברתי ואינטלקטואלי שונה. כי לפני הבורא – כולם שווים._x000D_
מדוע ציותה התורה לתרום מחצית השקל ולא שקל שלם?_x000D_
תחושת החצי חשובה היא מאד. החצי מורה, שאתה הפרט כפרט, זקוק לרעך, כדי להגיע לשלמות. לעולם אינך יכול להשלים לבדך את כפרת העם ולהביאו אל תיקונו. מעצם מהותה של עבודה זו, המוטלת על כולם כאחד, כל אחד הוא חצי הזקוק להשלמה._x000D_
שבת שלום ומבורך ! _x000D_