בשנים עברו חי חייט יהודי ששפר עליו מזלו. שמו יצא לתהילה כמקצוען שיודע להפיק מאריג, מחוט וממחט את המירב. חוג לקוחותיו הלך והתרחב, ואף כיסו הלך ותפח.
יום אחד עצרה מרכבה הדורה, רתומה לסוסים אבירים, בפתח בית המלאכה. על דפנות המרכבה היה מוטבע בזהב סמל בית המלוכה. מתוך המרכבה ההדורה יצא שר נשוא פנים שכל חזותו אומרת כבוד. הוא הניח על השולחן חבילת אריג צרורה היטב, פנה אל החייט ואמר: "זהו האריג היקר ביותר בעולם. המלך בכבודו ובעצמו ביקש כי תתפור לו ממנו חליפה לתפארת". על השולחן הותיר דף ובו תיאור מידותיו של המלך, בצירוף מקדמה נאה.
החייט המאושר הניח בצד את כל עבודותיו. לא בכל יום מזדמנת לו הזמנה מעין זו.
כעבור שבועיים שוב נעצרה אותה מרכבה בפתח בית המלאכה. החייט ניגש אל הפתח כשהחליפה בידו, הגיש אותה אחר כבוד לשר הנכבד, כשהוא מציין כי האריג הספיק בדיוק לתפירת החליפה. שילם השר לחייט את שכרו ופנה לארמון המלוכה, כשבמוחו מזימה שפלה.
שונא יהודים מובהק היה השר. כאשר הגיש למלך את החליפה, אמר: "אמנם חליפה מיוחדת במינה תפר החייט, אולם חלק גדול מן האריג השאיר לעצמו".
מששמע המלך את הדבר, מיהר לזמן אליו את החייט. הלה הגיע, כשהוא בטוח כי המלך רוצה להודות לו באופן אישי על עמלו בתפירת החליפה הנהדרת. אולם נדהם לראות כי פני המלך זועפות: "מה עשית בשאריות האריג שנותרו?" שאל את החייט ישירות. החייט המבוהל מיהר להשיב: "הן אמרתי לשר הנכבד כי האריג הספיק במדוייק, ולא נותר בידי דבר". השר שנכח במקום מיהר לתקוף: "הלא מדדנו את החליפה, ונוכחנו לדעת כי מכל ששת המטרים שניתנו לך מן הבד היקר, לא נתפרו אלא ארבעה מטרים בלבד!" החייט חייך בסלחנות והשיב: "הלא ידוע הוא, כי על כל מטר תפירה, יש צורך להוסיף שליש לגזירה".
גם לאחר הסברו של החייט, לא נרגע המלך. כשראה החייט כי אין ברירה, נטל את החליפה והחל לפורמה.
המלך הנזעם תלש את החליפה מידי החייט: "לא די כי רימיתני, האם ברצונך להוסיף חטא על פשע ולפרום את החליפה המיוחדת?!"
נוכח החייט כי כלתה אליו הרעה מלפני המלך ואמר: "אדוני המלך, אם מסרב אתה להאמין, מוכרחים אנו להחזיר את האריג למצבו הקודם ולהציג בפניך את התהליך מראשיתו. תפירה מול גזירה, גזירה ועוד גזירה, תפירה ועוד תפירה. אז תווכח כי הכול נעשה ביושר ובצדק, ולא ברמיה".
* * *
לעתים האדם מתבונן במאורעות העולם, ושאלות שונות עולות במוחו. עליו לדעת שהתשובות מעוגנות לא רק במראה עיניו, אלא בתהליך כולו, כבר מתחילתו. רק אם נבחן את השתלשלות המאורעות מבריאת העולם, ניתן יהיה להבין את הצדק האלוקי!