"קבצן", קראו לו הבריות. שמו כשם פרנסתו – מסתובב היה מבוקר עד ערב מבית לבית, מחנות לחנות, מבקש את רחמי הבריות. מדי יום הצליח לשוב לביתו עם פדיון של כמה פרוטות, שהספיקו לו כדי מחיה דלה של יום אחד.
_x000D_
אופיו הכעסני ומזגו המר עם כְּפיות הטובה שהיתה ניכרת במעשיו, הפכוהו לאדם מנוכר, שהבריות אינם חפצים בקרבתו ומעדיפים לשמור ממנו מרחק.
_x000D_
מעולם לא שמעו ממנו את המילה "תודה", המילה פשוט לא היתה קיימת בלקסיקון שלו.
_x000D_
לא, הוא לא היה ביישן. צעקותיו שהדהדו ברחבת השוק, כשנדרש על ידי אחד מבעלי החנויות לשלם עבור שלושת התפוחים שנטל מחנותו, היו רמות ביותר. בני העיר העדיפו לפתוח את ידם ולנעול את פיהם, כדי לא ליפול לתוך פיו של ה"קבצן".
_x000D_
אדם אחד ריחם על ה"קבצן" באמת ובתמים,היה זה מוכר הפיס של העיר. בכל פעם כשהיה הקבצן עובר בפינת הרחוב, הזמין אותו לתוך דוכנו, מזג לו כוס משקה חם, דחף לידו מטבע וברך אותו בלבביות.
_x000D_
מדי פעם פנה אל ה"קבצן" ושאל: "מדוע אינך קונה כרטיס פיס? אולי יתמזל מזלך ולא תצטרך לשוטט ברחובות ולקבץ נדבות?"
_x000D_
"לחם לאכול אין לי, ועל כרטיס פיס אתה מדבר?" היה מתרעם.
_x000D_
מוכר הפיס לא התייאש והאמין שיתכן שיתמזל המזל והאיש יזכה. אולם הקבצן היה עקשן, ולא שמע לדבריו.
_x000D_
כשעמד סכום ההגרלה על ארבעים מיליון, החליט מוכר הפיס שהפעם יקבל ה"קבצן" את ההזדמנות בעל כורחו, וניגש להציע לקבצן הצעה שאי אפשר לסרב לה.
_x000D_
"שמע, ידידי, אתן לך כרטיס הגרלה. כלומר, אם זכית שילמת, לא זכית לא שילמת".
_x000D_
ה"קבצן" עשה עצמו מהסס, קיפל את הכרטיס, הכניסו לאחד מכיסי מעילו, והמשיך בקיבוץ הנדבות.
_x000D_
באמצע השבוע, בחצות הלילה, נערכה ההגרלה הגדולה. המספר שזכה בפיס פורסם. בעל דוכן הפיס בדק ומצא! כרטיסו של ה"קבצן" הוא הכרטיס הזוכה!
_x000D_
לדחות את הבשורה הנפלאה ליום המחרת לא רצה. פתח את הדלת והיסס. בחוץ שרר כפור אימים ומזג האוויר היה סוער. פתיתי שלג נחתו על הקרקע וכיסו אותה במעטה חלקלק.
_x000D_
מוכר הפיס בוסס בשלג שעה ארוכה. אפו הפך זה מכבר לשלגון. נפש חיה לא נראתה בכל הסביבה, אך הוא צועד. קר לו בחוץ, אך חם לו בלב. הוא הולך לחמם את לבו של ה"קבצן"!
_x000D_
בקושי רב מצא את הבית, ליתר דיוק – צריף עלוב. טיפס על כמה מדרגות ברזל חורקות ודפק על הדלת. החל בנקישות קלות, וכאשר לא היתה כל תגובה, הגביר את קצב הדפיקות, עד שהקבצן התעורר.
_x000D_
"מי שם?" נשמעת השאלה.
_x000D_
"זה אני, האיש מדוכן הפיס. פתח לי, אני קופא מקור".
_x000D_
"מה אתה רוצה?"
_x000D_
"רק פתח לי, אגיד לך הכל", התחנן על נפשו.
_x000D_
האיש שמעבר לדלת נותר בעמדתו, מתעקש לא לפתוח.
_x000D_
"זכית בפיס, אתה מיליונר, ידידי, רציתי לבשר לך את הבשורה הטובה. פתח לי כבר, אני קופא".
_x000D_
הדלת נפתחת כדי סדק צר, רק קצה אפו של הקבצן הציץ החוצה.
_x000D_
הקבצן הגיב בקול רם: "אינני מבין איך אתה מעז לדפוק אצלי בשעה כזאת? כולם חושבים שאני סתם קבצן… אבל אתה, אתה הרי יודע שאני מיליונר. כיצד מעז אתה לדפוק אצל מיליונר כמוני באמצע הלילה?"
_x000D_
הדלת נטרקה בזעם ומוכר הפיס נותר בחוץ, נתון לחסדיו של גנרל חורף.
_x000D_
*           *           *
_x000D_
רק אדם היוצא מתוך קונכיית ה"אני" שבה הוא גדל, יגלה את ההטבה שמיטיב איתו הבורא וישמח להודות לו!

_x000D_