אחת המשימות הקשות בחייו של יהודי היא "לדון לכף זכות", לראות את הזולת עושה מעשה הנראה רע בעינינו, ובכל זאת לחשוב עליו מחשבה טובה. אין זו נאיביות, גם לא צדקות יתירה. זוהי חובה אנושית אלמנטרית, שהרי כל אחד רוצה לזכות במבט כזה מצד זולתו כשהוא בעצמו טועה או חסר אונים.
_x000D_
לדוגמה, עמדת ליד הסופר השכונתי, עמוס בשקיות, נגרר בקושי. בכביש שלידך חולפת מכונית, אתה מזהה אותה כרכבו של השכן מקומה ב`, וידך מונפת לעברה. השכן מנפנף אליך לשלום וממשיך הלאה.
_x000D_
התחושה הראשונית אומרת: "איזה מין בן-אדם הוא זה?! מה, הוא לא יכול לעצור לי, לקחת אותי כמה מטרים עד הבית, והרי הוא ממילא נוסע?! דווקא חשבתי שהוא בן אדם נחמד, תמיד מקדים שלום, די חביב. נראה שטעיתי".
_x000D_
מחשבה שניה, יכולה להעניק שלוש אפשרויות לפחות לאי העצירה. באופן זה השכן ישאר אדם חביב, נעים ונחמד, למרות שלא עצר לך:
_x000D_
יכול להיות שהוא לא הבחין בך, והוא נפנף למישהו אחר.
_x000D_
אולי המכונית שלו היתה עמוסה בחוטי חשמל ובחלקי חילוף (האיש חשמלאי), ולא היה מקום להכנס.
_x000D_
יתכן שהוא התכונן לקחת שמאלה בצומת, ולא היה בדרך הביתה.
_x000D_
כל אחת מהאפשרויות סבירה בהחלט. האפשרות שהשכן לא עצר בדווקא, היא אולי הכי פחות סבירה, ובכל זאת אנו בוחרים תמיד, משום מה, את האפשרות השלילית.
_x000D_
התורה דורשת מכל יהודי לדון את חברו לכף זכות, גם כאשר נראה שהלה עבר עבירה. אך מן הראוי להתבונן: מדוע חייבים לדון את החבר? וכי לא עדיף שכל אחד ידון את עצמו בלבד, ואילו מעשי חברו יהיו מחוץ לתחומו, מחוץ למערכת השיפוט שלו? מי מינה אותו לשופט של העולם כולו?
_x000D_
אמנם דרך זו היא קלה יותר, ויתכן שהיא גם בטוחה יותר, אולם התורה אינה מעודדת גישה זו. היא מעדיפה את הדרך הקשה, היא מבקשת את ההתייחסות, והיא גם ציוותה עלינו לדאוג שהתייחסות זו תהיה חיובית ככל האפשר – ולא שלילית.
_x000D_
מדוע בחרה התורה בדרך זו?
_x000D_
האדם חי בתוככי חברה, הוא מושפע ממנה ומשפיע עליה ברצונו ושלא ברצונו, במישרין ובעקיפין. אין אדם בעולם המסוגל לחיות חיי בדידות ולנתק את עצמו מסביבתו. כל מה שמתרחש בסביבתו של האדם משפיע עליו. השפעה זו תלויה במידה רבה באופן שבו אנו מתייחסים למתרחש בסביבה.
_x000D_
ננקוט דוגמה: שכנו של אדם נמצא אשם בהונאת לקוחותיו. אירוע זה עלול להשפיע על האדם לרעה, כאשר הוא מגלה שמצויים אנשים במעמד שלו, בחברה שלו, שמעשי מרמה הם לחם חוקם. מעתה והלאה עלול גם הוא לחקות את ההתנהגות הזו ולא להרתע מלרמות מדי פעם. אם יוודע, חלילה, על מקרים דומים נוספים, תהפוך התופעה לנורמה חברתית, ומסך הבושה והרתיעה יוסר כליל.
_x000D_
לעומת זאת אם נדון אנשים אלו לכף זכות, ונשכנע את עצמנו שהם עשו את מעשיהם ללא כוונה רעה, או שהם פעלו מתוך לחץ שקשה היה לעמוד בו, או בנסיבות שאין לנו מידע עליהן, על ידי כך שכנענו את עצמנו שאין כאן כל שינוי במוסכמות החברתיות הנכונות. עדיין הבושה להתפס כגנב שרירה וקיימת, ומעשיו של פלוני, גם אם אין הם מובנים לנו, אינם עניינה של החברה כולה.
_x000D_
כאשר אנו באים לדון את הזולת, לא מוטל עלינו לקבוע את האמת האובייקטיבית, מטרתנו היא לקבוע את ההתייחסות שלנו למתרחש סביבנו. לכן רשאים אנו לומר: כל עוד הדבר אפשרי, ברצוננו להתייחס אל המעשה שעשה פלוני באור של "כף זכות". ואז הרווח יהיה כולו שלנו!
_x000D_
הדן לכף חובה משול לעיוור צבעים רוחני שאין ביכולתו להבחין בצדדים החיוביים של זולתו. מוכרת לנו התופעה של אנשים הרואים היטב, אולם צבעים מסויימים אינם נקלטים בעדשות עיניהם.
_x000D_
תופעה דומה עלולה להימצא גם בהתבוננות במקרים ובתופעות בסביבתנו ובפרשנות שאנו נותנים להם. יש אנשים שבכל תמונה שבה הם מתבוננים, הם רואים רק את השחור ואת המכוער. בעיני שכלם מצוי כעין עיוורון שאינו מאפשר להם לראות את הטוב. לדוגמה, כאשר הם רואים את פלוני מחלק צדקה, הם מניחים מיד שמגמת פניו היא הכבוד והתהילה שניתן להפיק ממעשה זה, ואין טובת העניים לנגד עיניו. לדעתם, גם אלמוני המאיר פנים לזולת, אינו אלא צבוע הרוצה להיראות סימפטי.
_x000D_
לעומתם מצויים בני אדם הדנים לכף זכות. עיניהם של אלו מסננות את נקודות הגנאי והכיעור, והם רואים רק טוב. כאשר פלוני עשה מעשה שלילי, הדן לכף זכות מניח שלחץ הנסיבות הוא שהביאו לכך, ואילו מטבעו אין לו כלל נטיה למעשים כאלו. על אחת כמה וכמה כאשר אותו אדם רואה תופעות חיוביות, הוא מתמלא הערכה למעשים ולעושיהם.
_x000D_
צורת הסתכלות חיובית זו על אנשים ועל מאורעות, מקורה ברובד הטוב שבנפש. מי שהוא טוב בפנימיותו, ראייתו נצמדת אל נקודות הטוב וחושפת רק אותם. לעומתו מי שנפשו מכילה משקעים שליליים, הם יתבטאו בחיפוש הרע במעשי זולת.
_x000D_
הרגיל לראות בכל דבר רק את השלילה, ימיו חולפים מתוך מתח וחשדנות שנזקיהם ברורים. לעומתו אדם הדן לכף זכות, יכול לחיות את חייו בשלווה ובנחת.
_x000D_
יש אדם שאפילו במעשים הטובים הוא מוצא חסרונות. לעולם אינו מסוגל לדבר בשבחו של אדם בלי להוסיף הסתייגות. מי יחפוץ בחברתו של מחפש מומים כרוני זה, מלבד רכלנים מקצועיים?
_x000D_
ראיית הסביבה כמלאת פגמים וחסרונות מובילה בהכרח לתחושה, שאין כל ענין להיות חריג בחברה כזו, באשר זוהי נורמה מקובלת, ולא נחוץ להתאמץ להיות טוב יותר. מבט שלילי על הסביבה מכרסם באישיותו של השולל והמבקר ומטה את מעשיו לרעה.
_x000D_
לפנינו דרך דו-סטרית. ההסתכלות השלילית מקנה לגיטימציה להתנהגות שלילית. מי שהוא מלא פגמים ואין בו רצון לתקנם, עלול למצוא את עצמו שופט הדן את העולם כולו לשלילה.
_x000D_
לעומתו הדן את רעהו לכף זכות, לומד להביט על החיוב שבכל ענין. מבט זה מחייב אותו לשאוף לשיפור עצמו. בעקבות המבט החיובי הוא עצמו יוצא נשכר, ודרך התעלות תמידית  סלולה לפניו.

_x000D_