התורה מספרת על מפקד של עם ישראל שנערך כדי לדעת כמה יוצאי צבא יש בעם. בסיומו של המפקד נאמר: "ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבותם מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל. ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים. והלויים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם" (במדבר א`, מ"ה-מ"ז).
_x000D_
מדוע לא יגויסו גם בני שבט לוי לצבא כדי ללחום יחד עם אחיהם? והלוא כשהיה נראה למשה שבני גד ובני ראובן מנסים להתחמק מהמלחמה, הוא פנה אליהם: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!" (במדבר ל"ו, ב`).
_x000D_
לכאורה, בני גד וראובן היו צריכים להשיב: `הלוא גם שבט לוי אינם יוצאים למלחמה, אם כן מדוע אתה מטיף לנו מוסר?` אלא שהם, כמו יתר חלקי העם, ידעו את התשובה האמיתית וכיבדו אותה.
_x000D_
שבט לוי אינו משוחרר מגיוס. שבט לוי מגוייס לכל ימי חייו לעבוד באוהל מועד. בני שבט לוי מגוייסים לעבודת ה` מגיל עשרים וחמש, עד גיל חמישים! את תפקידי השבט שאינם בסביבת בית המקדש, הם ממלאים גם מעבר לשנים אלו.
_x000D_
לפני שהתנחל העם בארץ ישראל, הוטל על שבט לוי תפקיד נוסף: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים ל"ג, י`). משימה זו הפכה במשך השנים להיות החלק העיקרי בעבודתם.
_x000D_
מדוע נבחר דווקא שבט לוי לתפקיד זה?
_x000D_
התשובה היא: בשעה שירד משה מהר סיני ומצא שעם ישראל תועה אחר העגל, שאל (שמות ל"ב, כ"ו): "מי לה` אלי"? ורק בני לוי נענו לקריאתו, לכן הם זכו להיות משרתי ה`.
_x000D_
במדבר סיני מצווה הקב"ה את משה להבדיל את הלויים משאר העם, ולייחדם לעבודת ה`: "קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל… והיו לי הלוים" (במדבר ג`, מ"ה).
_x000D_
לויים אלו התייחדו לעבודת ה`. בני ישראל נצטוו לפרנסם במתן תרומות ומעשרות. הם חיו `על חשבון משלם המיסים`, ולא `הלכו לצבא`. נכון… הם גם לא זכו לנחלה כפי שזכו בני ישראל עם כניסתם לארץ המובטחת.
_x000D_
וכך כותב הרמב"ם: "כל שבט לוי מוזהרים שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה שלקחו איתם במלחמה. מפני שהובדלו לעבוד את ה`, לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים. לפיכך הובדלו מדרכי העולם: לא עורכים מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלים ולא זוכים לעצמם בכח גופם, אלא הם חיל ה`, שנאמר: `ברך ה` חילו` (במדבר י"ח, כ`). והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר (במדבר י"ח, כ`): `אני חלקך ונחלתך`" (הלכות שמיטה ויובל, פרק י`).
_x000D_
עם ישראל ידע להעריך את מסירות הנפש הגדולה של הלויים אשר שמרו את המורשת היהודית הרוחנית. לשם כך נדרשו הלויים לוותר על מנעמי העולם הזה.
_x000D_
בני ישראל האמינו כי כדי לשרוד כאומה הם חייבים להיות קשורים לתורה. מתוך אמונה זו הם נשאו את הלוויים על כפיים וכלכלו אותם. אולם ביום שבו יחליט העם, כי יש לו אפשרות להתקיים בכח הסייף בלבד, בו ברגע יהפכו הלויים ממשרתי ה` לנצלנים, ממורי דרך לסחטנים, מאנשי רוח למשתמטים.
_x000D_
האם היינו מצפים מהלויים לנטוש את תפקידם לעת כזאת? ההפך הוא הנכון. בעת כזאת נדרשים הלויים לעמוד על משמרתם, להגן על המורשת הלאומית במשנה תוקף וביתר שאת. באותה תקופה הופך תפקידם לרם דרג. בלעדיהם אין רוחניות לאומה, וכשאין רוחניות – אין עתיד.
_x000D_
האם אין בעמידה איתנה זו נגד הזרם כדי לעורר התפעלות, גם בלבו של מי שאינו חושב כמותם? והרי לויים אלו מוכנים לשלם עבור מילוי תפקידם לא רק את מחיר העוני, אלא גם את מחיר הניכור וההשפלה. דביקותם של הלויים בתפקידם אינה נובעת מטפילות, היא נובעת מאמונה רוחנית הקובעת כי קיומה של האומה תלוי בקיומה של תורת ישראל. הם חשים כי הם מגינים בגופם על התורה ועל עם ישראל מסערות הזמן מבית ומחוץ.
_x000D_
*
_x000D_
וכך כותב הרמב"ם: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו לדעה את השם, והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה השם חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכהנים ללוים".
_x000D_
`הלויים החדשים` בחרו בתפקיד זה מרצונם, ומוכנים גם לשלם את מחירו. ביטול קיצבאות הילדים לא יצמצם את הילודה, והוקעתם בראש חוצות לא תרפה את ידיהם. לא מדובר בהשקפה של נוחות, מדובר באמונה.
_x000D_
כאשר אמונתם דורשת זאת, הם מובילים חולים לטיפול רפואי, הם רוכבים על קטנועים מצילי חיים, והם מוכנים לגרד טיפות דם מכבישים לאחר תאונה עם נפגעים. הם עושים זאת למרות הקשיים  הנפשיים הכרוכים בכך.
_x000D_
גם אם יושמצו `הלויים החדשים` בראש מהדורות החדשות, וגם אם יוטלו אל תוך מדורת השבט המודרנית, הם ישארו נאמנים לדרכם.

_x000D_