מלחמה עתיקה ורבת שנים מתנהלת בעולם בין האזרח הקטן לבין שלטון החוק. מאז ומקדם חוקקו המדינות חוקים ותקנות שנועדו לתועלת הכלל (או הפרט המושל). גדרים וסייגים נקבעו, ואף קנסות ועונשים לעובר על החוקים. האזרח הקטן, שטובתו הפרטית מול עיניו, מחפש דרך להתפרנס ומתנגש לעתים עם החוק. כללי המשחק משתנים מפעם לפעם, האזרח מגלה פירצה בחוק ומנצל אותה, נציג החוק ממהר לסתום את הפירצה, והאזרח הסורר ממשיך ומנסה למצוא פירצה חדשה.
תמיד היו גבולות בין מדינה למדינה, ותמיד היו סחורות שהחוק אוסר להעבירן ללא ביקורת מכס קפדנית. מאז ומקדם מנסה הסוחר הקטן להערים על השלטונות ולהבריח את הגבול כשבאמתחתו סחורות אסורות.
היה זה באחד מאותם מקומות שבהם עובר הגבול בין הרים וגאיות, עצים עבותים ונחלי מים. אנשים מן הישוב כמעט שאינם דורכים באותם מקומות. בודדים הם העוברים שם, ורובם ממין הסוחר הקטן המנסה להבריח סחורה. כזה היה גם האיש שנראה הולך באותן דרכים עקלקלות, סוחב על גבו שק כבד, ובתוכו מיטב הסחורות האסורות. נסחב הוא בקושי רב, כל פסיעה בדרך הלא סלולה עולה לו במאמצים, אולם מוכן הוא לסבול את קללת "בזעת אפיך", ובלבד שיזכה ל"תאכל לחם". יודע הוא כי בכוחה של הסחורה המוברחת בשקו להביא לו רווחה כלכלית, ומוכן הוא להתאמץ עבורה.
בעודו פוסע כשהמרחק לגבול עדיין רב, שומע הוא לפתע רעש פסיעות מרשרשות. לבו פועם בחזקה, חושש הוא מפני נציגי החוק, שמא הם אלה הפוסעים מאחוריו. הוא ממהר להשליך את שקו תחת אחד השיחים, מתיישב ליד גזע עץ כרות, ומשים את עצמו כנח מטורח הדרך. קול הפסיעות מתקרב והולך, ולמולו רואה הוא אדם חביב המחייך לעומתו, דורש בשלומו ומתעניין לאן מועדות פניו. מששמע כי פניו מועדות אל העיר הקרובה, הביעו פניו שמחה באומרו: "הן גם פני מועדות לשם".
שמח המבריח לגלות כי לשווא היה חששו, מיהר להוציא את שקו ממקום מחבואו באומרו: "הבה נצעד יחדיו, הלא תקל הדרך בצוותא…" כך פסעו להם השניים יחדיו. בעוד זה מתנשף תחת כובד משאו, פוסע השני לצידו בניחותא, משוחחים הם על דא ועל הא, כשמדי פעם עוצר הסוחר ממהלכו כדי להיטיב את תנוחת השק המכביד על שכמו הכואב.
כעבור שעות של צעידה נראים מרחוק בתי העיר. הסוחר שמח בלבו על הצלחת דרכו ומבקש להיפרד מחברו למסע, אלא שאז נהפכות לפתע פניו של האיש החביב, ובנימה החלטית הוא פוקד עליו: "בשם החוק הנך עצור! עליך להתלוות אלי לתחנת המשטרה הקרובה באשמת הברחת סחורה".
"גזלן, רמאי, נוכל", פורצת הקריאה מגרונו של הסוחר.
הידיד, שנתגלה כשוטר, מביט אליו ואומר: "הן את מלאכתי אני עושה!"
מתלונן הסוחר: "הלא מאז שנפגשנו בתחילת הדרך ידעת כי נושא אני סחורה אסורה, ובכל זאת לא עצרת אותי. אכן, נתת לי לסחוב את השק הכבד לכל אורך הדרך הקשה כדי שתוכל בבואנו העירה לשלול אותו ממני!"
* * *