כשראו את היסוסי האיש, אמרו לו: "הנה הכסף המזויף. בחר שלושה שטרות, לך עמם לבנק ובקש לפרוט אותם לכסף קטן. אם פקיד הבנק לא יבחין בזיוף, איש לא יבחין בו".
הוציא האיש שלושה שטרות והלך לבנק. הציג את השטרות בפני הפקיד וביקש להמירם למטבעות. הפקיד העיף עין בשטרות והמירם.
יצא האיש מהבנק שמח וטוב לב, הוציא את כל כספי חסכונותיו, לווה כספים מחבריו ובא אל הנוכלים, שהביאו לו את מאה אלף השטרות המזויפים.
פחד האיש ליפול בפח. אולי בינתיים החליפו הנוכלים את השטרות? אולי השטרות הראשונים היו מקוריים, ואילו עכשיו הם נתנו לו שטרות מזויפים? לכן אמר להם: "אקח שוב שלושה שטרות אל הבנק. אם יחליפם הפקיד, אתן לכם את הכסף".
הנוכלים הסכימו והלכו עמו לסניף בנק אחר. האיש הציג שלושה שטרות, והם הוחלפו מיד, בלא לעורר חשד.
שמח האיש על האוצר שהתגלגל לידו, נתן לנוכלים שלושים אלף שטרות, לקח את מאה האלף של השטרות ונפרד מהם לשלום.
הלך האיש ברחוב שמח ועליז, ולפתע עצרוהו שני שוטרים: "פתח את התיק". פתח האיש בלב הולם את תיקו, הביטו השוטרים בשטרות וקראו: "הרי אלו שטרות מזוייפים, אתה עצור! בוא עימנו".
ניצל האיש את הרגע שהשוטרים התעסקו בתיק וברח מהמקום. השוטרים רדפו אחריו, אולם הוא הצליח לחמוק מהם, כשהוא מודה על הצלתו, ועם זאת, כשהוא מבכה את אובדן כספו.
מתברר, כי השוטרים נמנו אף הם עם חברי הכנופיה. חלקם התחזו לשוטרים כדי להשלים את התעלול…
מדוע ברח האיש מהשוטרים? הרי הוא ידע שהשטרות מזויפים בצורה מעולה, עד שאפילו שני הפקידים חדי העין לא הצליחו לעלות על הזיוף. היה עליו לעמוד על דעתו שהשטרות אינם מזויפים. אדרבה, שייקחוהו למעצר ויבדקו את השטרות.
אולם, למרות שהאמין שהזיוף מושלם, בסתר לבו קינן החשש. כאשר עצרוהו ה"שוטרים", חשש שהצדק עמם והעדיף להפקיר את כספו ולהימלט על נפשו, כשבלבו שמחה על שנפטר מהם ללא מאסר.
* * *
בתחילת הופעתו של משה רבנו במצרים, כאשר ראו בני ישראל את האותות שעשה משה, אמנם נאמר: "ויאמן העם". אולם כשהגיעה שעת מבחן, על סף ארמונו של פרעה, נשמטו אחד אחד…
רק לאחר שנה של חישול האמונה, עמדה אמונתם במבחן הניסיון, והם נכנסו לתוך ים סוף בביטחון גמור.