מצרים הייתה מדינה מפותחת, עתירת משאבים, מתקדמת ומשכילה; בעלת עושר עצום שנאגר במשך מאות שנים בתכנון מבריק ובחריצות. מי היאור הגואים על האדמות הדשנות ומאות אלפי העבדים העלו את מצרים למקום הראשון במשפחת העמים.
_x000D_
תוך שנה הקיץ הקץ. המכות הגיעו ממרום בחישוב מדויק על יחסם של המצרים לבני ישראל, על השעבוד הקשה ועל ההתעללות.
_x000D_
פרעה הוא נציגה של האסכולה הכפרנית, התולה את כל התרחשויות היום יומיות במקרה, כאילו הדברים מתרחשים מאליהם, בלי יד מכוונת. הוא מתווכח ומתמקח עם משה בן השמונים ועם אהרן בן השמונים ושלוש.
_x000D_
משה ואהרן לא נאלמו דום בפני המלך. להפך, הם הציבו בפניו אתגר פילוסופי מביך, שסתר את עיקרי השקפתו ועמד בניגוד לתרבות מדיניותו, תרבות המאמינה באלילות. כך הצהירו השניים אל מול כסאו הגבוה: "כה אמר ה' אלֹקי ישראל: 'שלח את עמי'" (שמות ה, א).
_x000D_
פרעה באופן חד משמעי דוחה את הציווי ומתבצר בעמדותיו: "ויאמר פרעה: מי ה' אשר אשמע בקֹלו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה'" (שם שם, ב).
_x000D_
תשובה קצרה וכפרנית זו מביאה בעקבותיה עשר מכות. מכות שלא נועדו רק להעניש, אלא גם לחנך; להעמיד את המלך הטועה על טעותו, להביאו להכרה בדבר אחריותו של האדם למעשיו. כל אחת מהמכות הוכיחה את השליטה הבלתי מוגבלת של הבורא בטבע על כל גווניו. עשר המכות היו עשרה שיעורים באמונה.
_x000D_
מכת דם
_x000D_
מצרים שטופת דם. האגמים, הנהרות ובראשם הנילוס – אלוהיהם, כולם אדומים. והריח… אי אפשר לעמוד בו. הפה יבש, הלשון נדבקת לחיך, הראש סחרחר. כשאין מים, נוטלים פירות. סוחטים פרי, ו…דם!
_x000D_
המצרי המסוחרר בא אל היהודי: "מים", הוא דורש. היהודי נותן לו כוס מים, אבל כשאך נכנסו המים לפיו של המצרי, הם הופכים ל…דם. מאותם מים הם שתו ביחד. אך כאשר נגעו המים בשפתותיו של המצרי, שוב הפכו לדם. "קח כסף", התחנן המצרי לפני היהודי. הפעם המים נותרו… מים.
_x000D_
עייף ותשוש שב המצרי לביתו, נשען על הקיר, ולפתע חש כי בגדו נרטב ב… דם. "רק מיטה לישון", הוא משווע, אבל גם המיטה מוציאה דם. אשתו סיימה להכין עיסה. הכניסה אותה לתנור, אך, אויה! דם מבצבץ מהעצים ומכבה את האש.
_x000D_
מכת צפרדע
_x000D_
לפתע, בלא התראה מוקדמת, חשך על המצרים עולמם. מן היאור, שעדיין לא התאושש ממכת דם, עלתה צפרדע ענקית. המצרים רוגזים ומפליאים בה את מכותיהם. אך היא, כמו מתנקמת. עם כל מכה שניחתה עליה, התיזה נחילים נחילים של צפרדעים.
_x000D_
בכל מקום שהיו בו עפר וטיפה של מים, נוצרה צפרדע. גם מתוך בטנו של המצרי נשמע קול קרקור. אשת המצרי לשה בצק והסיקה את התנור, והצפרדעים נכנסו לתוך העיסה. הן גם מסרו את נפשן ונכנסו לתוך התנור הבוער!
_x000D_
מכת כינים
_x000D_
כל עפר מצרים הפך לכינים. ארבעה עשר מיני כינים הביא עליהם הבורא. הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת, והגדולה – כביצה של אווז.
_x000D_
המצרים מתפתלים בלי הרף ומנסים להיפטר מהכינים, אך ללא הועיל. גם הקרקע הייתה מלאה כינים, והמצרים נאלצו לפסוע על שכבת הכינים המהלכת. הכינים דקרו כמחטים בבשרם הכואב.
_x000D_
החרטומים הגיעו להכרה במציאות ה' ואמרו: "אצבע אלֹקים היא" (שמות ח, טו). אולם פרעה וכל המצרים טרם הסכימו להשלים עם ההכרה במציאות ה'.
_x000D_
מכת ערוב
_x000D_
לפתע הופיעו עורבים וכל בעלי כנף, ומלמטה אריות, נמרים, זאבים, דובים ונחשים. עימם באו גם הזבוב, הצרעה, הפרעוש, הפשפש והיתוש. הם צבטו את עיניהם ונכנסו לאוזניהם. אפילו בהמות שאין דרכן להרוג, הרגו בהם. המצרים ברחו, אך הצרעה רדפה אחריהם מחדר לחדר עד שלכדה אותם. בהלה רבה! המצרים נעלו את דלתותיהם על בריח, אבל אי אפשר היה להימלט. מן הבתים עלו צווחות נוראות. הערוב חשף את שיניו ונגס בכולם.
_x000D_
תחילה הגיע הערוב לארמונו של פרעה, מאחר שהוא התחיל להרשיע כשציווה לזרוק את הבנים ליאור. מביתו התפשטו החיות ובאו לבתי עבדיו, ולאחר מכן לכל ארץ מצרים, עד שהשחיתו את הארץ.
_x000D_
מכת דבר
_x000D_
משה התרה בפרעה בפעם האחרונה שאם יסרב לשלוח את בני ישראל, למחר תפגע יד ה' במקנהו, וכל הבהמות שירעו בשדה ימותו בדבר כבד מאוד.
_x000D_
המצרים האמינו להתראת משה, והבינו שהם עלולים להפסיד את בקרם וצאנם. חלקם הזדרז אפוא ומכר את בקרו לישראל במחיר מוזל.
_x000D_
לא רק בבהמה היכה הדבר מכת מוות, אלא אף ברוכב. הסוס נפל ורוכבו עימו.
_x000D_
מכת שחין
_x000D_
המכה פגעה בגופם וגרמה להם אבעבועות כואבות. השחין היה לח מבחוץ ויבש מבפנים, ולא יכלו להירפא ממנו. במשך שבוע סבלו המצרים מגירודים ומכאבים. הצרעת שהצטרפה לשחין העצימה את הכאב. השכיבה גרמה כאבים עצומים לגופם הפצוע. בחוץ יללו מכאב הבהמות, שהשחין פרח גם בהן.
_x000D_
עשרים וארבעה מיני שחין הביא הקב"ה עליהם. רפואתו של סוג זה הייתה מכתו של סוג זה.
_x000D_
מכת ברד
_x000D_
ברקים מבריקים בשמי מצרים, רעמים מרעימים, הארץ רועדת. מן השמיים נפלו עליהם אבני ברד. אבן הברד נבקעה, והאש יצאה מתוכה. גחלת האש נבקעה והברד יצא מתוכה. הברד שבר את כל העצים, את הפשתה ואת השעורה, ולאחר מכן באה האש ושרפה אותם. אלו ששהו בחוץ היו אומללים. שלושת הטפחים התחתונים היו מכוסים בברד, שלושה טפחים עליונים – אש.
_x000D_
מכת ארבה
_x000D_
הארבה כיסה את עין הארץ, והחשיך את מצרים. הוא קיצץ באילנות, עלה בבתים, חיסל את תכשיטיהם וסתם את המעיינות.
_x000D_
בתוך החושך הסתובבו המצרים ולא ידעו אם לילה עתה או יום.
_x000D_
עם תום המכה, באה רוח מערבית חזקה ונשאה עימה את כל הארבה לתוך ים סוף. לאחר שנעלם הארבה, נותרה הארץ חרבה לחלוטין!
_x000D_
מכת חושך
_x000D_
ביום בהיר, כשהייתה החמה במלואה, ירדה חשכה על כל ארץ מצרים. לפתע, בלא כל התראה, הפך אור היום לחושך מוחלט!
_x000D_
בשלושת הימים האחרונים היה החושך כבד ביותר. לא רק אור השמש הסתתר, אלא ירד אד עבה מן השמיים וכיסה את הארץ. מי שישב לא היה יכול לעמוד והעומד לא היה יכול לשבת.
_x000D_
מכת בכורות
_x000D_
בדיוק בחצות הלילה ירד הקב"ה, פסח על בתי היהודים והמית כל בכור בארץ מצרים. הוא ירד לנקום את דמם של בניו האהובים.
_x000D_
בלילה זה הייתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים. הורים ראו את יקיריהם נופלים לנגד עיניהם. היו בכורות שפרפרו כל הלילה עד למחרת, ואז נשמו את נשימתם האחרונה.
_x000D_
רק אחד מכל בכורות מצרים נשאר לפליטה, פרעה! הקב"ה השאירו למען ישמש עדות חיה על אשר הפליא הקב"ה להכות בעם המצרי.

_x000D_
_x000D_

_x000D_