חכמנו מדגישים שגזירת הכליה של המן החלה בעטיו של עוון שהתרחש שנים אחדות קודם לכן, כאשר היהודים השתתפו בסעודה שערך אחשורוש במלאת שלש שנים למלכותו. מרדכי התרה בעם שלא ישתתפו באותה סעודה, אולם רבים לא עמדו בלחצים והשתתפו בה.
מדהים לעקוב אחר קו המחשבה של גדולי האומה! במבטם החודר הם הבחינו בנקודת אבדון, במקום שאנו לא היינו מבחינים אף בסדק קל!
הבה נבחן את הדברים:
עם ישראל נמצא בגלות, גלות נוחה יחסית. היה זה כשישים שנה לאחר מאורעות החורבן ומרחץ הדמים שערך נבוכדנצר מלך בבל בארץ הקודש. נבוכדנצר השליט שלטון טרור ואימה. כל ימיו לא נראתה בת צחוק על פני הבריות.
לאחר מכן, בבל נפלה וקם שלטון החסד של פרס. כורש, מלך פרס הרשה לשוב ולבנות את בית המקדש, אלא שהבנייה הוקפאה עקב מלשינות והתנכלויות מצד השומרונים.
המצב הבסיסי, מצב של גלות, נותר בעינו. המלך אחשורוש, שמלך לאחר כורש, היה דיקטטור חסר מעצורים. אשר סופו הוכיח על תחילתו. בהתקף זעם ציוה להרוג את אשתו. בקור רוח הורה להשמיד את כל היהודים, וברגע של מצב רוח מתחלף, הורה לתלות את המן, שהיה המשנה למלך.
שליט יחיד זה חוגג שלוש שנים לעלותו על כס המלוכה, ומזמין את כל תושבי שושן להשתתף במסיבה. נתאר לעצמנו מה היתה תגובתו, לו סקטור שלם, עם ישראל כולו, היה עומד מנגד ואינו חוגג עימו! אינו שמח בשמחתו!
עם אשר מרד פעם אחר פעם בנבוכדנצר. עם שהוגלה מארצו, ועתה מבקש לשוב ולכונן את עצמאותו בארצו. ממשיך בקשיות עורפו לנהל חיים עצמאיים.
אלו מעשים מסוגל היה אחשורוש לעשות בהתקפי טירופו, בהפכפכנותו?
כלום לא היו צריכים, ואולי אף חייבים, ללכת למשתה?
ובכן, התשובה היא: לא.
מרדכי היהודי וגדולי ישראל לא השתתפו במשתה, ואף ציוו לבני עמם לא להשתתף בו. אנו שרויים באבל לאומי. בית המקדש חרב! יש ללכת אל המלך, להביע לו נאמנות. לשגר לו דורון. להתנצל, ולומר לו שאנו נחוג את חגו בדרכנו, בתפילה לשלומו ולהצלחתו. אולם כאמור, בשום אופן אין להשתתף במשתה.
אולם דעת מרדכי היתה דעת מיעוט. רבים לא שעו לדבריו של מרדכי ולאזהרותיו, ונהרו למשתה.
העובדות הוכיחו שמרדכי צדק. אחשורוש ציווה להוציא בעת המשתה את כלי בית המקדש ולהשקות בהם את המסובים. הוברר שכוונתו בעריכת המשתה היתה להכריז ששוב אין תקוה לקיומו של עם ישראל ולגאולתו!
יחד עם זאת ניתן לשאול: האמנם על דבר השתתפות העם בסעודה, צריכה לבוא גזרה כה קשה: "להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן, טף ונשים", מבלי להשאיר שריד ופליט?
התשובה היא: המעשה אינו כה נורא, אולם סיבתו היא פשע בל יכופר: פיק הברכיים, הבהלה והתבוסתנות הם שורש כל רע. הם – המרשם לאובדן הכל, עד לאובדן הזהות והייחודיות!
מפני מה נתחייבו ישראל כליה?" מפני שנסחפו "אחר כולם", מפני שאיבדו את חוסנם כעם.
מי הצילם? מרדכי היהודי, האישיות החזקה, שאינה נסחפת עם הזרם, השומרת על יהדותה בכל מצב.