בטרם הוכתה מצרים במכה העשירית והאחרונה, מכת בכורות, שמעו משה ואהרן את ההוראות הראשונות לקראת יציאת העם אל החירות: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב').
_x000D_
מצווה זו ידועה בשם: "קידוש החודש וסוד העיבור". הכוונה היא למערכת המורכבת והמתוחכמת של חישובים אסטרונומיים, המאפשרת את קביעת השנה היהודית על חודשיה ועל מועדיה. על מערכת חישובים זו נאמר בתורה: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (דברים ד', ו'). בניגוד ללוחות השנה האחרים, שחישוביהם מבוססים על מהלך השמש (נוצרי) או על פי מולד הלבנה (מוסלמי), בנוי הלוח היהודי מתרכובת של שתי מערכות חישוב אלו גם יחד.
_x000D_
עובדה זו חייבה ידע אסטרונומי מפליג וחישובים מדוייקים ביותר. המפליא הוא, שבדורנו, דור הלוויינים והשעונים האטומיים, הוכיחו כלי המדידה החדישים שנשלחו אל החלל, את דיוק החישוב התלמודי (לגבי אורך הזמן שבין מולד למולד) עד לספרה החמישית שאחרי הנקודה.
_x000D_
מדוע היתה זו המצוה הראשונה שציווה אלוקים את העם הנגאל? מדוע חייבת היתה להגיע לאוזניו בטרם ייטוש את אדמת מצרים? למה קדמה מצווה זו למצוות חג הפסח האמורה להנציח בצורה בלתי אמצעית את המאורעות הגדולים?
_x000D_
הסוד כולו טמון במילת המפתח: "לכם". "החדש הזה לכם ראש חודשים". המילה מורה על חובת המעורבות האישית של עם ישראל ובית דינו בתהליך הקביעה של ראשיתו של כל חודש.
_x000D_
מצוות קידוש החודש יושמה בצורה הבאה: בית הדין הגדול שבירושלים ידע היטב מתי חל המולד החדש. מן המקורות עולה שהידע האסטרונומי שהיה בידי החכמים, היה מושלם. נוסף לכך, מטרה זו תושג באמצעות קביעה סובייקטיבית שלא על פי החשבון שבידם. על כן, ציפה בית הדין כל חודש לבואם של עדים שיעידו כי ראו את המולד החדש, והיום נקבע ליומו הראשון של החודש.
_x000D_
המשתמע מכך הוא, שהאדם נקרא לקבוע את אורך חודשי השנה ואת תאריכי חגיו, והצהרת בית הדין היא הקובעת מתי הם יחולו.
_x000D_
כך היו פני הדברים בתקופה שבה קוימה מצווה זו בפועל, בעת שעמד בית המקדש על מכונו בירושלים. המעיין במשנה ובתלמוד יבחין בהווי הציפיה שנוצר בעם היושב בציון בתחילת כל חודש. חשוב היה לו לדעת מה תהיה החלטת בית הדין לגבי מועדי החגים השונים.
_x000D_
ציפיה זו יצרה את ההכרה שאין לחוקי הטבע תוקף מוחלט ושליטה מלאה על האדם ועל גורלו. להיפך, אנו, בני אנוש, קובעים את גורלנו. כתזכורת חודשית נמסרה בידינו קביעת התאריכים של מועדינו אף בניגוד לחישוב האסטרונומי. זאת כדי להחדיר בנו את ההכרה שעלינו להשתחרר מפולחן הטבע – פולחן מצרים, שממנו צריכים היו בני ישראל להשתחרר בדחיפות.
_x000D_
מצווה זו אמורה לשמור את תחושת ההתפעמות שהיתה מנת חלקם של בני ישראל בשעת הגאולה. תחושה זו היא סם חיים לעם החפץ להאריך ימים. שחר החירות שעלה לפתע באופק חייהם, קרע בפניהם שחקים חדשים. הם טעמו את טעמה הנפלא של ההתחדשות. התחדשות בכל רבדיה הרוחניים, הלאומיים והאישיים. כיצד משמרים לעד רגעים אלו? כיצד ניתן למנוע את השקיעה בקפאון השגרה והשעמום של חיים אפורים בדורות העתיד?
_x000D_
רק על ידי חזרה שיטתית ומתמדת של חווית התחדשות זו תושג המטרה. האדם העברי יישא את עיניו אל הרקיע, שממרחביו נמוג כליל פס הכסף של הירח, והוא יתור אחר רגע מולדו החדש. הוא יצפה בתהליך של התחדשות הלבנה, החשוב לו לקיום אורח חייו, והתהליך עצמו יטביע בו ברבות הימים קורטוב מתחושת ההתחדשות עצמה.

_x000D_