בין עצי היער העבותים הסתובב זאב רעב, מנסה להסתתר בסבך העצים כדי שלא להבריח טרף פוטנציאלי. בעיניים רעבות תר אחר מנה בשרית הגונה לסעודת צהרים.
מרחוק הבחין בשועל המנמנם קלות בצל העצים, מתגונן מפני מהשמש הקופחת. הרעיון לסעוד סעודת צהרים שועלית מצא חן בעיניו, אך בינתיים הספיק השועל להתעורר ולגלות את הסכנה המתקרבת.
השועל הסתובב בשלווה כשגבו לכיוון הזאב המתקרב, הרים עצם גדולה שהיתה מונחת סמוך אליו וקרא בקול, כמו מדבר לעצמו: "הוי, כמה טעים לאכול בשר זאב. זאת היתה באמת ארוחה יוצאת מן הכלל".
אוזניו של הזאב קלטו את המסר. תפס את זנבו בין רגליו וברח כל עוד נפשו בו, מציין לעצמו בסיפוק כי לפחות ניצל ממוות ודאי.
בלבו הפנים את המסר שלא כדאי להתחיל עם שועל, זה עלול להיות מסוכן!
למעלה, על העץ המסוכך על השועל, ישב קוף ועקב אחרי ההצגה. הוא התאכזב מעט, שכן דווקא היה מעוניין לראות את השועל הערמומי נופל טרף במלתעותיו של הזאב.
בדילוגים זריזים מענף לענף מיהר הקוף למאורתו של הזאב ומצא אותו מתנשף לאחר הבריחה מאימת השועל.
צעק הקוף לעברו: "פתי שכמותך! השועל הערמומי הצליח בקלות מדהימה לגרום לך לברוח כאחד הפחדנים".
כששמע זאת הזאב, חקר את הקוף, והשתכנע שארוחת השועל לא כללה יותר מאשר כמה עצמות שנותרו מסעודת האריה. אז פנה ללמד את השועל לקח.
כבר מרחוק הבחין השועל בזאב המתקרב. במוחו השועלי התבהרה התמונה במלואה.
בשלוות נפש הפנה את גבו אל הכיוון שממנו בא הזאב, נשא את ראשו לחלל העצים וקרא בקול: "היכן הוא הקוף, כבר לפני שעה אמרתי לו להביא לי זאב נוסף לקינוח, מדוע הוא עדיין לא הגיע?!"
לשועל ולזאב שלום. לקוף, לא!
* * *
הדמיון צובע את כל הרוע שבעולם בצבעים מפתים ומרהיבים. רק התבוננות אמיתית תחשוף בפנינו את האמת.