בונים פומרנצקי, סוחר האריגים, נפל למשכב וזה חודשים מספר שוכב הוא במיטתו, מתאושש מהמחלה הקשה שפקדה אותו. בתחילה חשב לוותר על הנסיעה ליריד בשנה זו. אולם פריידל אשתו לא חשבה כך. עסקים ולקוחות אסור להזניח, כך אמרה. הלקוחות יודעים תמיד שאצל בונים אפשר להשיג את מיטב הסחורה. אם לא ימצאו את הסחורה השנה כדרכם תמיד, ימצאו להם מקור אחר ופרנסתם תקופח. מוכנה ומזומנת היא לנסוע אל היריד במקומו, כך אמרה בביטחון, ובונים השתכנע. הוא חשש שמא תכבד המעמסה על אשתו, ושמא ינסו הסוחרים לרמותה, מאחר שחסרת ניסיון היא, אולם בלית ברירה הסכים לתכנית. וכך נסעה, מלווה בהנחיות ברורות ומדויקות, היכן לקנות וכמה לשלם.

ואכן, פריידל לא אכזבה. לאט לאט למדה את שפת הסוחרים ואת דרכי המסחר, ובעת שעברה מסוחר לסוחר לפי הרשימות המדויקות שכתב בעלה, בחרה את המיטב שבסחורתם.

ימי היריד עמדו להסתיים, פריידל סיימה את ההזמנות, והנה הגיע הזמן לעבור בין הדוכנים, לשלם לסוחרים ולקחת את הסחורה על העגלה הממתינה לה.

בתחושת סיפוק על הצלחתה ניגשת אל הסוחר הראשון נוטלת את האריגים שהזמינה ומבקשת מן העגלון הממתין כי יעלה אותם אל העגלה. בתוך כדי כך היא מפשפשת בתיקה, מבקשת להעלות את צרור המזומנים שבו צוידה על ידי בעלה. החיפוש מתמשך והכסף איננו. בידיים רועדות הופכת היא את התיק על תכולתו, ועדיין אין זכר ולו אף לשטר אחד. הסוחר שמבחין במצוקתה, ממהר להגיש לה כסא בטרם תתמוטט, אולם פריידל אינה מסוגלת להתיישב. ראשה סחרחר ולבה פועם בחזקה, הכסף כולו איננו, והם מה יהיה עליהם, מנין יתפרנסו?

הסוחר ניסה להרגיעה כי בינתיים מוכן הוא לתת לה את האריגים בהקפה עד שיימצא הכסף, ובטוח הוא כי אף שאר הסוחרים המכירים את בונים בעלה יסכימו. אולם כל זה לא היה בכדי להרגיעה. בתקווה אחרונה בדקה פעם נוספת את התיק, והנה נתגלה `הגנב`, חור גדול שנפער בתחתית התיק.

השמועה נפוצה חיש מהר ביריד כי פריידל איבדה את כל כספה ומחפשת אחר המוצא הישר… לא עבר זמן רב והשמועה עשתה פירות. לייזר פורגמנסקי מצא את המעטפה בשלמותה על כל מה שיש בה. אלא שהשמחה על דבר המציאה היתה מוקדמת. התברר, כי לייזר אינו חושב כלל להשיב את הכסף. טענה גדולה בפיו: מאחר שרוב באי היריד הינם נוכרים, הרי ברור כי המאבד התייאש, ושוב לא מוטלת עליו חובה להשיב את הכסף.

דבריו של לייזר עוררו רעש. וכי כיצד אפשר לשלוח את פריידל בחזרה לבונים בעלה ללא הסחורה וללא הכסף, הלא מדובר כאן על משען לחמם, היכן הצדק והיושר???

ניגשו הצדדים לדין תורה. פסק הדיין: אמנם היה כאן ייאוש, אך מאחר שפריידל אינה בעלת הכסף, אלא היא שליחה של בעלה בונים, אין בכוחה להתייאש מדבר שאינו שלה, וממילא על לייזר להשיב את הסכום במלואו.

* * *

אנו כאן בעולם שלוחיו של הקדוש ברוך הוא. הוא נתן לנו את כישרונותינו ואת כוחותינו ומינה אותנו לעשות את שליחותו. ואם כן, אסור לנו להתייאש. עלינו להמשיך למלא את שליחותנו.