בגיל שלוש החל מסעו של אברהם. מסע מחשבתי מפרך, גדוש סבל וייסורים, עמוס שאלות ומאבקי נפש. מסע שנמשך עד גיל ארבעים. אז גובשה סופית השקפת עולמו, והוא הגיע באופן מושלם אל האמונה בה` אחד. רוחו הגדולה קלטה את המושג "אלוקים" – הוא הבורא הנעלם, שאין בלתו וכל הכוחות נובעים ממנו. עלה בידו ליצור תמונת עולם שלמה שאפשרה לו לשוב אל ההרמוניה ואל האחדות האלוקית הטמונות ברב-גוניות תבל. אלו הובילוהו, כמסקנה אישית, אל המוסר, מוסרו של אברהם.

הוא בז לסכנה שבהשמעת האמת. הוא הופיע איתה ברבים. חרף איומי המשטר השמיע את דעתו בראש חוצות, הציג את טענותיו והביך בשאלותיו הנוקבות את עובדי האלילים המרובים. הוא ניתץ מסורות ומיתוסים שיצרו הדורות שקדמו לו, בהתרחקם ממסורתו של נח.

הוא היה אדם שקרא תיגר על דיקטטורת האימים של נמרוד. "האח הגדול" שלט בלא מצרים בנתיניו, גם ברוחם. כל האזרחים חייבים היו להאמין ולסגוד לאלי הממסד, אולם אברהם שאל שאלות.

אלו שהלכו בעקבות אברהם, ערערו את היציבות של ממלכת אור כשדים. אברהם נידון למוות בשריפה. כידוע, הוא ניצל בנס ונמלט אל חרן בואכה ארץ כנען.

בהעלמת קורות חייו עד לרגע ההתגלות, יצרה התורה חייץ ברור בין העבר לעתיד בחיי אברהם. ברגע הצו "לך לך", נולד אברהם חדש. עד עתה הוא גילם באישיותו את התבונה האנושית בשיא טהרתה. עד עתה הוא היה הפילוסוף הגדול שהכיר בבורא העולם ובמוסרו המוחלט. גדול היה כבודו בעיני הבריות והשפעתו היתה ניכרת עליהן. ואילו מעתה הפך לאדם שזכה למגע ידה של האלוקות מעל ומעבר לתבונת אדם. לפניו חיים חדשים ונסיונות חדשים. עד עתה עמד בשתי רגליו בתוך החיים, בתחום ההיסטוריה האנושית. ואילו מן הרגע שקרא לו האלוקים, הופקע מהיסטוריה זו, והוטלה עליו השליחות. הוא נבחר. כך נולד ה"אתה בחרתנו" היהודי.
 

מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופישרה"