לאחר שוך המבול, כאשר נח ובניו יוצאים אל עולם חרב ושומם ומייחלים לחיים חדשים, ערכיים ובני קיום, מבטיח ה' ששוב לא יבוא מבול כללי שיכחיד את האנושות כולה. ה' מגלה את אחד הטעמים להבטחה זו: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח', כ"א). ניסיונות האדם קשים והדרך אל המטרה הרוחנית רצופת קשיים. הפתרון הוא למצוא את הדרך החינוכית אשר יש בכוחה לנתב את האדם אל יעדו.
_x000D_
_x000D_
האדם מורכב מגוף ומנשמה. כל אדם זקוק לחינוך שיעדן אותו בכל הקשור לענייני גופו ויהפוך אותו לאדם מסודר, מנומס ובעל גינונים נאים בחייו הפרטיים והחברתיים. נוסף לכך, על כל יהודי לקבל חינוך הנוגע לנשמתו.
_x000D_
_x000D_
חשוב להדגיש, מחנך טוב המצליח לחנך ילד שיהיה מסודר וממושמע, למעשה, אינו ממלא תפקיד של מחנך, אלא תפקיד של שוטר. חינוך אמיתי מביא את הילד למצב שבו הילד מעוניין מעצמו לנהוג כהלכה.
_x000D_
_x000D_
הבה ננסה לתקן "טעות אופטית" נוספת. מקום חינוך אידיאלי מצטייר לעתים כמקום שבו שוררת משמעת ברזל, אולם לאמיתו של דבר, מקום זה אינו נחשב כמקום חינוך. כאמור, מחנכי המקום ממלאים תפקידי שיטור בלבד. לדאבון לב, מצויים הורים העוסקים בכל תקופת חינוך ילדיהם רק בתפקידי שיטור. אין להם כל מושג בהקניית ערכים נעלים יותר, ואין להם היכולת לפתח צלילים עדינים שיקלוט החניך במעמקי נשמתו, ויוסיפו להשפיע עליו כל חייו.
_x000D_
_x000D_
תפקידי החינוך העיקריים הם שניים: א. "סור מרע", כפי שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". לנוכח מצב זה יש להשריש בילד שהאדם אינו רשאי למלא את תאוות לבו. מהגיל הרך עליו לנקוט תרגילי ריסון ולהמשיך בעבודה זו גם בשנות הבגרות. ב. "עשה טוב" – פיתוח המוח והלב, כדי שייקלטו בהם ערכים נעלים ומושגים עילאיים. כשם שבתחום הגופני, אם האדם אינו מפתח את שרירי ידיו ורגליו, הם אינם מסוגלים לפעול כהלכה, ואט אט הם מתנוונים והולכים, כך גם בתחום הרוחני. אם לא יפתח האדם את מוחו ולא יחדיר לתוככי נשמתו רגישות ועדינות, שוב לא יהיה ביכולתו לקלוט מושגים רוחניים עדינים.
_x000D_
_x000D_
כל צמח זקוק לסוג אדמה מיוחד שבה, ורק בה, הוא גדל כהלכה. באותה מידה ילד זקוק לרקע מתאים שיבטיח את הצלחת חינוכו. מרכיבי הרקע החינוכי הם שלושה: א. סביבה טובה, ב. תכונות חיוביות של ההורים, ג. אוירה מתאימה של הבית.
_x000D_
_x000D_
ענין זה רמוז בדברי ה' לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך… ואעשך לגוי גדול…" (בראשית י"ב, א'-ב'). לנוכח קריאת הפסוק עולה השאלה: מדוע מקדים הפסוק את המאוחר? והרי בשעה שאדם יוצא לדרך, הוא עוזב תחילה את בית אביו, ורק לאחר מכן הוא עוזב את מולדתו ואת ארצו. אלא כוונת דברי ה' לאברהם היתה שונה. כדי להבטיח את הרקע המתאים לחינוכם של יצחק ושל יתר הדורות הבאים אחריו, עליך להתרחק מהשפעת האווירה של ארצך. בשלב מאוחר יותר תשתחרר גם מהשפעת מולדתך, ולאחר מכן תזכך את נפשך מעבר לכך ותתרחק גם מהשפעת האווירה של בית אביך. רק לאחר שתתרחק מכל אלו, "אעשך לגוי גדול", רק אז יוולד יצחק.
_x000D_
_x000D_
אותה דרך חינוכית שעל תחילתה רומזת התורה בפרשת נח, כאשר האנושות עושה את צעדיה הראשונים לאחר המבול, מגיעה אל שלימותה בתחילת הפרשה הבאה, פרשת לך לך. אברהם אבינו, שבחר לצעוד אחרי בוראו ולחנך עם שילך אף הוא באופן מושלם בדרך ה', עושה את צעדיו לארץ המובטחת. בכך הוא גם סולל את הדרך החינוכית שבה צועד העם עד ימינו.
_x000D_