שתים עשרה שנה יוסף כלוא בבור המצרי, והנה, מגיע רגע השחרור המיוחל.
_x000D_
כשזמן השחרור מגיע, הכול נעשה במהירות הבזק: "ויריצוהו מן הבור". מריצים את יוסף, ריצה שמובילה אותו בסופו של דבר אל השלטון…
_x000D_
אין הסבר הגיוני לעובדה שעבד עברי עם עבר של אסיר בכלא, הופך תוך שעות אחדות לשליט מצרים – שהייתה באותה שעה האימפריה החזקה בעולם… המציאות חזקה מהדמיון. יוסף מקבל שלטון ללא מיצרים, וכך אומר לו פרעה: "מבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" (בראשית מ"א, מ"ד).
_x000D_
כשמלווים את שבילי חייו של יוסף עד תום, אי אפשר שלא להתפעל מההשגחה הפרטית שליוותה אותו בכל רגע מרגעי חייו.
_x000D_
כל סיפור ומאורע שנכתב בתנ"ך, נושא מסר לדורות. פעמים המסר גלוי וברור ופעמים נדרש מאיתנו לימוד מעמיק כדי לדלות אותו. במאמר זה ניווכח כיצד סיפור חייו של יוסף בכלל ואופן הצלתו בפרט אקטואלי עבור כל אחד ואחת מאיתנו.
_x000D_
יוסף היה שבוי בכלא ובסוף, לאחר שתים עשרה שנה, הוא יצא למלוך. מתברר, שדווקא הישיבה בכלא היא זו שהובילה אותו לשלטון. שם הוא פגש את שר המשקים, פתר לו את חלומותיו והוא המליץ עליו לפני פרעה. ההמשך ידוע…
_x000D_
כל אחד מאיתנו "שבוי בכלא", כל אחד וכלאו הוא. אחד שבוי בכבלי הכעס, השני בכבלי הקנאה והשלישי ברדיפה אחר כבוד…
_x000D_
מי מאיתנו אינו חפץ לצאת מ"הבור", כולנו רוצים להשתחרר מהרגלים המונעים מאיתנו להיות חופשיים…
_x000D_
כיצד עושים זאת?
_x000D_
עלינו להתחקות אחר דרך ההנהגה שנקט בה יוסף, אולי נצליח גם אנו לצעוד בדרכו.
_x000D_
השלב הראשון והחשוב ביותר, הוא משפט הפתיחה של יוסף. כשפרעה מתלהב מחוכמתו, יוסף עונה מיד: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה" (מ"א, ט"ז). במקום לטפוח לעצמו על השכם, מייחס יוסף את כל ההצלחות לאלוקים. זוהי דרכו של יוסף מקדמת דנא. ה` גומל לו על כך: "ויהי ה` את יוסף, וכל אשר הוא עושה אלוקים מצליח בידו" (בראשית ל"ח, ב`), "וירא אדוניו כי ה` איתו" (ג`), "ויברך ה` את בית המצרי…", "ויהי השם את יוסף ויט אליו חסד" (ל"ט, כ"א). יוסף זוכה לנשיאת חן מיוחדת מאת ה`.
_x000D_
כדי להצליח חייבים לקבל עזרה ממרום. אנו הכלואים תחת מתקפות היצר והסתותיו, לא נוכל להגיע לשלווה ללא עזר משמים. וכך אומר התלמוד: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו!" (סוכה נ"ב).
_x000D_
אם אנו רוצים להתעלות מעל לקשיים שהיצר מערים עלינו בכל הזדמנות, הבה נפנה לאבינו שבשמים, נבקש ממנו כוחות וכלים, ואין ספק שבקשות מסוג זה, יענו ברצון.
_x000D_
מהו תפקיד האדם? והרי ברור שאדם צריך לעשות פעולות רוחניות כדי שהבורא יעזור לו… לשם כך נלווה את יוסף לתחנת חייו הבאה:
_x000D_
יוסף פותר לפרעה את חלומו, ומבשר לו שעתידות לבוא שבע שנות שובע. אך אחריהן תגענה שבע שנות רעב קשות מאוד. יוסף ממליץ לפרעה למנות "איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (מ"א, ל"ג).
_x000D_
מדוע יש צורך באיש נבון וחכם? מדוע לא מספיק אפסנאי טוב בעל ידע רחב בענייני תבואה, שידע כיצד לאחסן תבואה לשנות הרעב?
_x000D_
מיהו החכם? המשנה במסכת אבות כותבת את התשובה: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (אבות פרק ב`).
_x000D_
איזו חכמה מיוחדת יש צורך כדי לראות את הנולד? הרי כל אחד מאיתנו יכול לראות את הנולד, שהרי הוא כבר נולד וכולם רואים אותו… אלא שכוונת המשנה היא שהחכם רואה את מה שעתיד להיוולד. אם כן, מדוע המשנה לא כותבת ברור, מדוע היא כותבת "הרואה את הנולד", בלשון הווה?
_x000D_
מי שמאיר את עיננו הוא רבי אליהו לופיאן בספרו "לב אליהו". אכן, הוא אומר, זו כוונת המשנה, החכם האמיתי רואה את מה שעתיד להיוולד, כאילו כבר נולד עכשיו.
_x000D_
הרבה מאיתנו יודעים היטב את העתיד, אמנם לא כולנו מגידי עתידות, אולם, הרבה מאיתנו מודעים להשלכותיהם של מעשינו לעתיד לבוא. אלא שלא תמיד יש בכוחה של ידיעה זו למנוע מאיתנו את הצעד הלא נכון. ידיעה זו אינה מספיק מוחשית בליבנו בשעת עשיית המעשה.
_x000D_
מרחק רב קיים בין ידיעת האדם לבין מעשיו בפועל. לפעמים קיים גם נתק מוחלט בין השנים. חכמי הקבלה קוראים למצב זה "מיצר הגרון", בין שכלו של האדם – המפקד העליון – לבין גופו, יש גרון צר… לא תמיד הידיעות "זורמות" בקלות מהשכל אל כלי המעשה, אל ליבו ואיבריו…
_x000D_
תפקידנו להמחיש ולצייר בעינינו את העתיד כאילו הוא כבר כאן. ננסה רגע אחד, לפני המעשה, לעצור ולדמיין אלו השלכות תהיינה למעשינו. על בסיס טעויות ולקחים מהעבר, ננסה לדמיין כיצד נרגיש כתוצאה מהצעד הנוכחי.
_x000D_
אדם שאצלו העתיד כבר כאן – הוא החכם!
_x000D_
יוסף אומר לפרעה: יהיה קשה מאוד לצבור אוכל בשנות השובע לשנות הרעב. קשה מאד לדמיין רעב כשמסביב יש שפע ושובע כה גדולים. כדי לעמוד במשימה ולהתכונן באופן מושלם לשנות הרעב – מצרים חייבת איש חכם, איש שכבר עכשיו – בזמן השובע הגדול – ירגיש כאילו הרעב כבר כאן. אדם שלא יוותר אפילו על שיבולת, שהרי בשנות הרעב כל שיבולת תיהפך ליקרת המציאות…
_x000D_
רק איש חכם, הרואה את הנולד עוד לפני שהוא נולד, יכול לעמוד במשימה…
_x000D_
יוסף מגלם קו חשיבה זה באישיותו. הוא אינו נכנע להנאות של רגע, הוא מסתכל תמיד קדימה, כך גם נהג ביחס לאשת פוטיפר… ולכן אומר פרעה ליוסף: "ויאמר פרעה אל יוסף, אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי" (בראשית מ"א, ל"ט).
_x000D_
שני דברים למדנו מיוסף: א. אנו זקוקים לעזרה מאלוקים כדי להצליח לצאת `ממעמקי הבור` אל השלטון הנכסף על כוחות נפשנו, ב. הצעד שנדרש מאיתנו לראות נכון את הנולד, להסתכל תמיד צעד אחד קדימה. האם מה שאני עומד לעשות מקדם אותי אל המטרה או שחלילה להיפך… 
_x000D_
רבי יוחנן בן זכאי מונה במסכת אבות את שבחי תלמידיו (פרק ב`). בראש רשימת התלמידים מופיע רבי שמעון בן נתנאל עם התואר: "ירא חטא". כיצד זכה רבי שמעון להגיע לכזו דרגה? רבי שמעון בן נתנאל עצמו מגלה לנו את "המוטו" שלו – "הרואה את הנולד". כשאדם רואה את הנולד הוא אמנם מגיע לדרגה של "ירא חטא".
_x000D_
סיפורו של יוסף, הנקרא בתורה תמיד בימי החנוכה, מוכיח שלכול אירוע יש יד מכוונת מלמעלה. היד היא ידו הטובה של אלוקים.
_x000D_
"בלעדי" – אומר יוסף, אני לא בתמונה. "אלוקים יענה את שלום פרעה" – הכול מאת הבורא. מי שחי בתחושה זו באופן תמידי, על פי מהלך של מידה כנגד מידה נוהג עימו כך גם אלוקים.
_x000D_
כאלו היו גם מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו.
_x000D_
מתתיהו יצא למלחמה עם שלש עשרה איש מול צבא יוון, הצבא החזק בעולם באותה תקופה (רש"י, דברים ל"ג, י"א). הייתכן? האין זו התאבדות?
_x000D_
התשובה, אם מתתיהו ובניו היו סומכים על כוחם – הם אכן היו מוגדרים כמאבדים עצמם לדעת. אולם מתתיהו הכיר שהכול מאת השם, ואין שום כוח טבעי הפועל מעצמו, לכן העז לצאת למלחמה, הוא ובניו, נגד אימפריית יוון. כשאדם חי כך – השם משיב לו ונוהג עימו מעבר לטבע…
_x000D_
השם "מתתיהו" – מתת  י-ה-ו מורה על כך. הוא חש בכל מהותו שכל מה שיש לאדם הוא מתנה מאלוקים. זו הסיבה שהם זכו לניסים…
_x000D_
אולי זה ישמע באנאלי אם אביא את סיפורה המפורסם של בתו של רבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה), אולם הסיפור מתאים למאמר זה. היא הכינה בטעות נרות שבת עם חומץ, במקום שמן, והביעה את מורת רוחה בפני אביה על טעותה. רבי חנינא ענה לה: "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק", ואכן נרות השבת דלקו במלוא יפעתם… לא לחינם נקרא שמו "חנינא", הוא ידע שהמציאות היא חנינה מאת הבורא (מהרש"א, ברכות נ"ז).
_x000D_
כשאנו מדליקים נרות בימי החנוכה, אנו מבצעים פעולה שהיא אנטיתזה של תפיסת העולם המערבי. אנו מנציחים את הנס ומציינים את העובדה שיש אלוקים הפורץ את מגבלות הטבע. פך קטן של שמן יכול להספיק לשמונה ימים וקומץ יהודים מנצח אימפריה…
_x000D_
אלוקים, שכנגד כל סיכוי הוביל את יוסף למלוכה ואת המכבים לניצחון, יעשה גם לנו ניסים, ויוציא את כולנו מבור הגלות אל אור הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט.

_x000D_