במסגרת השאלה האם מתי וכמה להעניש, אנו נזכרים באמירתו של אותו אדם גדול שאמר: "בימינו קשות אינן נשמעות". מי אמר את זה? מי כל כך מעודכן מה קורה בימינו?
ובכן, שמו היה רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, גדול תלמידי הגר"א, שנפטר לפני כ-200 שנה.
מהו עונש? עונש שייך למשפחת הסמכות/גבולות/משמעת, והוא מהדברים שהילד צריך ואפילו רוצה, רק לא מודע לכך.
אבל מתי מענישים?
פעם שאלו שאלה זאת את הרב שלמה וולבה זצ"ל – 'מתי מענישים ילד?' הוא ענה, שהדרך בה צריכים ללכת היא כלשון הפסוק – "וארעה את צאן ההריגה, ואקח לי שני מקלות, לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, וארעה את הצאן" (זכריה פי"א פ"ז).
מה הכוונה? התשובה בפירוש הרד"ק. נא שימו לב להדגשים:
"ואקח לי שני מקלות – דרך הרועה לנהוג צאנו במקל שבידו. ואמר, כי לרעות את ישראל לקח שני מקלות. רמז בזה, כי הנהגתו אותם לא היה בענין אחד, רק לפי מעשיהם היה מנהיגם. לפיכך זכר שני מקלות, ואמר "לאחד קראתי נועם, ולאחד קראתי חובלים". ואמר כי לאחד מן המקלות קרא נועם, רצה לומר, כי בנעימות נהג אותם, על דרך שאמר דוד המלך "ה' רועי לא אחסר, בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני" (תהלים כג)", וזה היה בזמן שהיו ישראל שומרים דרך ה', שהיו מלכיהם ושופטיהם טובים ומדריכים אותם בדרך ישרה, ואז היה הקב"ה מנהיג אותם בנעימות, שבעים כל טוב, אין שטן ואין פגע רע. ובזמן שהיו רעים היה בא להם הרע, והיה שם המקל חובלים. ובזמן שהיו עושים טוב, היה בא להם הטוב, והיה שם המקל נועם".
ונדמה שהסיום אומר הכל:
"וארעה את הצאן – בין טוב ובין רע, רְעִיתִים."
כשאנו באים להעניש ילד, אנו זוכרים את ההנהגה האלוקית, לפיה בזמן שהיו ישראל שומרים דרך ה', היה הא-ל מנהיג אותם בנעימות. ובזמן שהיו רעים, היה בא להם הרע.
אבל איננו שוכחים לרגע, שהקב"ה – תמיד – רועי! "בין טוב ובין רע, רעיתים", ה' תמיד נשאר הרועה, הורה תמיד נשאר הורה. כל זמן שהילד יזכור שהוריו איתו תמיד, ושכשהם מענישים אותו הם לא נגדו אלא בעדו, הם יכולים, ובעצם צריכים, להעניש אותו.
וכמו בכל דבר, אחרי שענינו על השאלה 'האם מענישים', אנו נדרשים לשאלה 'איך מענישים'. ועל כך בעז"ה בשבוע הבא.