_x000D_

תסיע מכוניות, ילד. תבנה מעליות לבנינים גבוהים עד הלב ויותר. תחלום על ציפורים ילד, תנסה לעוף וזה יהיה המשחק הכי יפה, בכאילו. כאילו, זה הבאמת שלך, עכשיו אתה ילד באמת.

מסיע מכוניות, איש, ולא רואה ילד. בונה בנינים, איש, ולא רואה ילדים. מעיף מטוסים, איש, ולא רואה כלום. הכל כבר בשליטה, הכל בטיסת/נהיגת/שליטת מכשירים. מכשירים צעירים יותר מילד, מכשירים בשליטה ממוכשרת על האיש שמעיף את הכל בכאילו. שמרגיש שהוא בונה את הכל מעל  הלב, שמתרומם עד השמים, יותר גבוה מהן, יותר גבוה מהיכן שנגמר להן התכלת. מרגיש לו האיש,  כמו ילד שמחזיק בגג של האוטו הכחול, מרגיש שהוא שולט כל יכול.

תסיע את עצמך איש, חזור קדימה להיות ילד, הסתכל ישר עד שתראה את התכלת, הסתכל ישר עד שתראה את הילד. עומד בצד הדרך, זנוח, ללא איש שיביט בו, יאסוף את מבטו התם, אל הלב שעלה לשמים של הכאילו, כי עדיין הלב לא חזר, הוא לבדו שם, חי בעולמות של הכאילו.

ילדים ואנשים מעיפים יחד חלומות, מסיעים יחד מכונות, ורוצים לשלוט על הכאילו, כדי שיהיו ממש, באמת באמת.

אנשים ילדים, שולטים על אנשים גדולים, עם מכונות ומכשירים ומטוסים, אנשים ילדים, מעיפים מילים שמייצרות חלומות, והאשליות שהם מעלים מעל הלב, מכסים את האמת משמי התכלת.

אנשים גדולים, מחייכים על האנשים הילדים, מחייכים על שחוטפים מהם מכות, כאשר הם מכים וכועסים,  על שהמציאותיים האלה עוברים להם וכאילו מפריעים. הם עברו במסלולי המרוצים וההמראות של הכאילו מטוסים הכאילו מכוניות והכאילו מכשירים, שעפים ממריאים שועטים ומתיישבים אי שם במעקפי הלב, בשמי האשליות.

מתי ינחת הילד, כיצד ינחת האיש שנותר לו ילדותי מבוגר, כאילו ממוכשר וחזק.

איך נגדל את הילד, כדי  שיראה את השמים הנכונים ואת הארץ הטובה, מתוך לבו האמיתי ובמציאות.

ילדים אינם משחק של ההורים. הורים אינם מעיפים דרך ילדיהם אשליות של הילדות, את שחלמו עליהם הוריהם, שייצגו את חלומותיו של דור שאינו כבר, שהעבירו חלום רחוק, מדור שכבר נשכח.

ילדים הם מציאות אמיתית, המתפתחים בְּרַכּוּת המוענקת להם מתוך עולמות הכאילו.

ילדים הם מציאות אמיתית, דווקא כי הם לא התקלקלו במציאות חלומית, של מבוגרים החיים בעולמות מרוסקים.

ילדים בוכים באמת על מכונית שנפלה לתהום של מרפסת מהקומה למטה. ילדים שמחים באמת על בובה חדשה, על שבר של מפתח אמיתי של משהו.

שמחה ודמעות אמיתיים הם הבסיס, עליה בונים לב ישר שיראה עולם נכון. עליה הכבישים והמסלולים לשמים אמיתיים. מהן ממשיכים אל התכלת שברקיע ונוסקים עם מה שקבלו אז, להמשיך את התכלת שבציצית, לזו של הים הגדול והכחול שנושק במבט של נשיקת אמת לרקיע.

משם ממשיכה המחשבה לנסוק מרקיע לרקיע, מהבנה שמיימית אחת למרוממת ממנה, מרקיע ראשון לשני, עד לעולמות של מסלולים וגלגלי כוכבים, של חשבונות ושמות לכוכבים ללא מספר. למלאכים, שרפים, חיות ואופני הקדש, עד שבכח המדמה שבלב הטהור, מגיעה אותה המראה, שבאה מחוט קטן של מצווה גדולה, לרקיע שדומה לכסא הכבוד.

כך תְּגַדֵל ילד, ליהודי גדול ומכובד, מכבוד של אשלייה עד לכבוד יציב, עד למציאות האמת המוחלטת – למלך הכבוד.

תחזיק חזק בילד, שיביט קדימה וימשיך להסיע את מה שהוא רוצה, מכל הלב הישר. ימשיך ישר וגבוה. עד שיגיע בסוף בסוף, לאין סוף.