על שלושה אנשים מסופר בתנ"ך שלקו בצרעת. אנשים אלו לקו באחד משלושת הפגמים: קנאה, תאוות העושר ורדיפת הכבוד:
_x000D_
מרים הנביאה דיברה לשון הרע על משה רבנו: "הרק אך במשה דיבר ה', הלא גם בנו דיבר" (במדבר י"ב, ב'). היא השוותה את דרגת נבואתו של משה לדרגת הנבואה של שאר הנביאים. במדרש מובא שחטאה הדק של מרים נבע מקנאה. ואמנם העונש לא איחר לבוא: "והענן סר מעל האהל, והנה מרים מצורעת כשלג" (שם י"ב, י').
_x000D_
אלישע הנביא ריפא את נעמן, שר צבא ארם, מצרעתו. כתמורה ביקש נעמן להעניק מתנה לנביא, אך אלישע סרב לקבל ממנו שכר. כשהלך נעמן לדרכו, רץ אחריו גחזי, משרת אלישע, וביקש לעצמו את התגמול. כנגד אהבת הממון של גחזי ובשל חילול ה' שנגרם מכך, אמר אלישע שתדבק בגחזי צרעתו של נעמן שנרפא זה עתה, וכך אירע: "ויצא מלפניו מצורע כשלג (מלכים ב', ה', כ"ז).
_x000D_
השלישי שלקה הוא המלך עוזיהו שביקש להקטיר קטורת על גבי המזבח. אמרו לו הכהנים: "צא מן המקדש, כי מעלת, ולא לך להקטיר לה', כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר" (דברים הימים ב', כ"ו, ט"ז). עוזיהו רדף כבוד. לאחר שנכונה המלוכה בידו, הוא שאף לנכס לעצמו גם את הכהונה. אך הנה "הצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים, בבית ה' מעל למזבח הקטורת".
_x000D_
שלושת העבירות שבגינן באה הצרעת, מקבילות לשלושת הפגמים שמוציאים את האדם מן העולם: הקנאה, התאוה והכבוד (אבות ד', ה').
_x000D_
הצרעת ידועה כמחלה חשוכת מרפא, אך למרות זאת הגיעה שמועה לאזניו של נעמן, שר צבא ארם, כי בארץ ישראל יש תרופה ותקוה למחלתו.|
_x000D_
נערה יהודיה שנשבתה ע"י צבא ארם והיתה למשרתת של אשת נעמן, מייעצת לגבירתה (מלכים ב', ה'): "אחלי, אדוני, לפני הנביא אשר בשומרון, אז יאסוף אותו מצרעתו". על האדון לבקש מהנביא אשר בשומרון שירפא אותו מצרעתו. אמונתה התמימה, אותה ספגה בבית הוריה, היא שהכתיבה לה את צעדיה.
_x000D_
נעמן היה איש חיל, ולא היה חולה. הצרעת שבה הוא לקה היתה רוחנית בעיקרה, ואמנם רופאים רגילים לא הצליחו כלל לרפאותה, ודבריה של הנערה היהודיה התקבלו על דעת אנשי ארם כנכונים.
_x000D_
נעמן פונה למלכו, מלך ארם, לקבלת היתר יציאה לשומרון. המלך מסכים ושולח מכתב למלך ישראל, שבו הוא מודיע לו על בואו של נעמן ופמלייתו. המכתב מספר על נעמן המצורע ועל התקוה הגדולה שהיהודים יסייעו לו לרפאותו.
_x000D_
המכתב מעורר מהומה בבית יהורם בן אחאב, מלך ישראל. הוא סבור כי אין זו אלא התנכלות מצד מלך ארם (שם ז'): "ויהי כקרוא מלך ישראל את הספר ויקרע בגדיו ויאמר: האלקים אני להמית ולהחיות, כי זה שולח אלי לאסוף איש מצרעתו, כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי".
_x000D_
המלך היה מקטני אמנה. הוא שפט את הנושאים שבאו לפניו, לא מנקודת אמונה צרופה, ולכן היה נראה לו שמלך ארם מנסה להתנכל לו, ומחפש נקודה שבה מלך ישראל לא ישמע להוראותיו. זאת ועוד, יהורם התבייש לפנות לנביא, כי מעשיו לא היו כשרים וראויים כלפי מעלה. לכן, הוא העדיף וביכר להבין שהפניה לריפוי הצרעת כוונה אליו אישית ממלך ארם, וזוהי פניה מתנכלת שכוונתה רעה.
_x000D_
אלישע הנביא שומע על תגובתו של המלך, והוא שולח אליו (שם ח'): "למה קרעת בגדיך, יבוא נא אלי, וידע כי יש נביא בישראל". מטרתו של הנביא היתה לפרסם את גבורת ה' ואת התועלת הרבה הקיימת בהליכה בדרכו, לכן הוא פנה ביוזמתו למלך שישלח אליו את נעמן.
_x000D_
עם בואו של נעמן לפני ביתו של הנביא, לא יוצא אלישע לקבל את פניו, אלא מסתפק בשליחת גחזי נערו. נעמן שומע מהשליח כי הנביא מורה לו לרחוץ שבע פעמים בנהר הירדן כדי להתרפא מצרעתו.
_x000D_
למשמע דבריו של הנביא קוצף נעמן. האם עבור עצה כה פשוטה של רחיצה בנהר, היה עליו לטרוח ולבוא מארם? והרי מלכות ארם משופעת בנהרות טובים מכל נהרות ארץ ישראל: "הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל, הלא ארחץ בהם וטהרתי? ויפן וילך בחמה" (מלכים ב', ה', י'-י"ב).
_x000D_
אולם עבדיו משכנעים אותו כי כדאי למלא את רצון הנביא. הם טוענים: והרי הוא מבקש ממך דבר כה פעוט, האם לא כדאי לנסות אותו?
_x000D_
הדברים מתקבלים על ליבו של נעמן, ואמנם מיד לאחר שהוא יורד וטובל בירדן כפי הוראת הנביא, שב בשרו כבשר נער קטון. כתוצאה מריפוי פלאי זה הפך נעמן לגר תושב, השומר על שבע מצוות בני נח ומאמין בה' אלוקי השמים.
_x000D_
כדי להבין מדוע התרפא נעמן באופן זה, יש לעיין בשלבי עלייתו וגדולתו של נעמן:
_x000D_
שנים קודם לכן פונה אחאב מלך ישראל אל מלך יהודה ושואל אותו אם יהיה מוכן לצאת איתו למלחמה בארם. מלך יהודה מסכים, אולם מתנה זאת בשמיעת דבר אלוקים מפי נביא. אחאב מכנס ארבע מאות נביאי שקר, והם מתנבאים על נצחון גדול שעתיד ליפול בחלקו של אחאב באותה מלחמה, אולם מלך יהודה טוען לפני אחאב שרצונו לשמוע נבואת נביא אמיתי, נביא ה'.
_x000D_
מלך יהודה פנה אל הנביא מיכייהו, והוא התנבא שהעם יתפזר לאחר המלחמה כצאן ללא רועה, כלומר, המלך אחאב בעצמו עומד למות במלחמה זו, והעם יתפזר בעקבות זאת לכל עבר.
_x000D_
למרות נבואה מפורשת זו, יוצא אחאב למלחמה, כשהוא עוטה על עצמו תחפושת לבל יזהו אותו.
_x000D_
בסערת המלחמה פגע באחאב חץ תועה מכיוון צבא ארם והרגו, וכפי שנאמר (דברי הימים ב', י"ח, ל"ג): "ואיש משך בקשת לתומו ויך את מלך ישראל".
_x000D_
החייל שירה בקשת היה נעמן. בעקבות זאת הוא הועלה לגדולה, והתמנה לשר צבא ארם. גאוותו הרקיעה שחקים, ומחמת אותה גאווה הוא לקה בצרעת.
_x000D_
נעמן לא היה מודע לסיבה הרוחנית של צרעתו, וחשב שהנביא משמש כרופא טבעי. הוא לקח זהב, כסף ובגדים כדי לשלם לו, כפי שמשלמים לרופאים. הוא לא הבין כי כל עוד לא תבוא ההכנעה ללבו, הוא לא יזכה לרפואה.
_x000D_
הנביא מחליט להכניע את גאוותו של נעמן כדי לרפאותו. הוא לא יוצא לקראתו, אלא שולח את נערו, מתוך מטרה לשבור את גאוותו. הוא מודיע לו כי התרופה לצרעת היא לטבול בירדן. בשמו של הנהר רמוזה מטרת הטבילות: "ירדן" מלשון ירידה, הנמכה של רוח הגאוה.
_x000D_
אלישע לא הסכים לפגוש את נעמן עצמו. הוא אינו שש לראות את פניו של שר הצבא הארמי. פניו של הנביא מיועדות לקירבת האלוקים, ואינו מעוניין ליצור קשר עם רבי השלטון וגם לא לשהות במחיצתם.
_x000D_
למשמע דברי השליח, כועס נעמן מאד, כאמור, וטוען: 'אני שר צבא, וכאן מפנים אלי נער עם הוראות מוזרות כל כך…' בגודל רוחו ובגאוותו לא הצליח נעמן להחדיר לליבו שהוא עומד עתה בפני מהלך רוחני שמסוגל לרפאותו. לפי השקפתו, הכל מתנהל עדיין באופן טבעי ורפואי כפי שהתנהל בארם. לכן, הוא כה קוצף על הדברים ששמע, ואינו מוכן לעשות כעצת הנביא.
_x000D_
כאמור, בעקבות הפצרותיהם של בני פמלייתו הוא טובל בירדן, ומיד לאחר שהנמיך את דמותו ונשמע לדברי הנביא, הוא נרפא.
_x000D_
נעמן מכיר טובה לנביא על פועלו ומבקש לשלם לו, אך הנביא ממאן לקחת. בכך מתקדש שם שמים בעולם.
_x000D_
יש בתורה שלושה פסוקים המתחילים באות "נ", ומסתיימים באות "נ", כשמו של נעמן, המתחיל ב"נון" ומסתים ב"נון". הפסוק הראשון הוא: "נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן" (ויקרא י"ג, ט'), כלומר: מרפא הצרעת הוא הכהן, אולם הדברים נאמרים רק כאשר נגע הצרעת יהיה באדם מעם ישראל.
_x000D_
הפסוק השני הוא: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך, אליו תשמעון" (דברים י"ח, ט"ו). במקרים האחרים יש לנביא כח אלוקי לרפא מחלה קשה זו.
_x000D_
הפסוק השלישי: "נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען, ואיתנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן" (במדבר ל"ב, ל"ב). בפסוק זה כלולה הוראתו של הנביא לרדת לטבול בנהר הירדן.
_x000D_
שבע הטבילות בירדן שהורה הנביא לנעמן, נועדו להביא אותו להכרה בה'. שבכל טבילה אמור היה נעמן לקבל על עצמו אחת משבע מצוות בני נח שבהן חייבים כל באי עולם. לאחר מכן הגיע נעמן לבית אלישע ואמר: בין המצוות שקיבלתי על עצמי, היא האמונה בה'. אשמור על מצוות אלו, אולם בשעה שאלך עם אדוני לבית העבודה הזרה, אם לא אשתחווה לפסלים, אני מסכן את עצמי, ואני מבקש שיסלחו לי על כך.
_x000D_
הנביא שולח אותו לדרכו לשלום, בריא ושלם בגופו, לאחר שגם נפשו באה אל תיקונה.
_x000D_
כאשר ראה גחזי, נערו של הנביא, שאלישע מסרב לקבל תשורה כלשהי מנעמן, הוא ביקש להשיג זאת לעצמו. הוא רדף אחרי נעמן, וסיפר לו על זוג בני נביאים שהגיעו זה עתה לנביא אלישע, ובאופן חריג הוא מבקש עבורם כסף ובגדים. נעמן נתן לו, אך הרושם העז שהותיר הנביא בלבו על שסירב לקבל תשלום – פג.
_x000D_
אלישע ידע בנבואה את כל אשר נעשה, וכאשר הופיע גחזי לפניו, הוא הוכיח אותו קשות על חילול שם ה' שגרם. בעקבות זאת קיללו אלישע שצרעתו של נעמן תדבק בו.
_x000D_
פרק מאלף זה משמש כמוסר השכל כדי שישים כל יהודי אל ליבו כי שורש כל המחלות, ובעיקר הצרעת, הינו שורש רוחני, ורפואתה תלויה בתיקון המעשים ובשפלות הרוח.

_x000D_