אנשי דור המדבר חיו חיים נינוחים. הם היו מוקפים בענני כבוד, ענן הלך לפניהם, כשהוא מורה להם את הדרך. הם אכלו בכל יום מן שירד ממרום. ניתן היה לטחון אותו, לדוך, לבשל, לטגן ולטעום בו את כל הטעמים שבעולם, כעדות הכתוב על התקופה : "זה ארבעים שנה ה` אלקיך עימך, לא חסרת דבר" (דברים ב`, ז`).
_x000D_
אילו היינו חיים אז, כמה מאושרים היינו! ללא דאגות פרנסה, ללא טרדות בריאות, ללא צער גידול בנים. בראש העם עומדים משה רבינו ואהרון קדוש ה`. מערך נפלא של לימוד תורה, שפע גשמי ותחושה של קירבת ה`, כשהניסים מתרחשים מידי יום.
_x000D_
המחנה הגדול מאורגן היטב. כל שבט שוכן על דגלו ובמקומו הראוי. המשכן מצוי במרכז המחנה, והוא מהווה את המרכז לחיי הרוח. בידי העם ניתנה זה עתה מערכת מצוות מקיפה ומושלמת, מערכת העתידה לתרום רבות לחינוכם של כל בני העם ולהעלאת רמתם הרוחנית והתרבותית. והנה – "ויהי העם כמתאננים רע באזני ה`…" (במדבר י"א, א`).
_x000D_
הפסוק אינו מבהיר מה היתה התלונה. האנשים נהגו כמתאוננים: לחישות של אי שביעות רצון, תחושות עמומות של חוסר סיפוק. רוצים עוד, אך ה"עוד" אינו ברור די צורכו גם למתלוננים עצמם. מצב נפשי זה מצביע על תכונה של כפיות טובה.
_x000D_
מספר פסוקים לאחר מכן חוזרת התופעה, והפעם מכיוון הערב רב שהצטרף לעם: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה" (שם י"א, ד`).
_x000D_
שוב תאווה סתומה, בלתי מוסברת, תחושות אי נוחות ותשוקות בלתי ברורות. רוצים משהו ולא יודעים מהו. מה שברור, ה`יש` המצוי בידם אינו מספק.
_x000D_
רק לאחר שהקיפה הנרגנות חלקים גדולים מהעם, הוגדרו התביעות: "וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר" (שם י"א, ד`).
_x000D_
באותו רגע הופכת התאווה לבשר, בעיני העם שיצא ממצרים וזכה לחיי ייעוד רוחניים ונעלים, ליעד מרכזי, לחזות הכול. לפי דעתם על מילויה של תאווה זו יש לנהל מאבק נמרץ. המאבק עצמו היה באותה שעה טעם הקיום של בני ישראל. טבעם החלש התגלה!
_x000D_
תשוקת הבשר מולידה עיוותים, היא מערפלת את הזיכרון ומעלה טיעונים שבימים כתיקונם האדם בוש בהם. והנה הקולות המושמעים בצד הדרישה לבשר: "זכרנו את הדגה, אשר נאכל במצרים חינם, את הקשואים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (שם ה`).
_x000D_
התאווה לבשר השכיחה מן הלב בבת אחת את הסבל שהיה מנת חלקם במצרים. באותם רגעי תשוקה נישאו העיניים בערגה אל בית העבדים, משל היה בית הבראה שבו מגישים לנופשים דגים בכל ארוחה, בתוספת קישואים, בצלים ושום. נוסטלגיה זרמה שם במדבר! התרפקות מרגשת על מצרים, שכה שיעבדה אותם! וכל זאת בתקופה קצרה ביותר אחרי השחרור.
_x000D_
כיצד ייתכן הדבר? האם כה קצר הוא הזיכרון?
_x000D_
מסתבר שכן! במיוחד כשתשוקה עזה כובשת את הלב ומשבשת את מערכות ההיגיון כולן.
_x000D_
ובכל זאת, מהו ההיגיון שמאחורי התנהגותם?
_x000D_
חז"ל נדרשו להסברה של מילת המפתח בפסוק: "חינם" – חינם מן המצוות (שם ברש"י).
_x000D_
בדברים אלו מפקיעים חז"ל את תלונות בני ישראל מן המישור המעשי "הבשרי" ומעלים אותן אל המישור הרוחני. בכך הם חושפים את ההיגיון של תלונותיהם המוזרות על בשר ועל דגים ועל זיכרונות מלבבים מארץ השיעבוד. במילה `חינם` טמון הסוד. מילה זו מצביעה על התלונה האמיתית המקננת במעמקי הלב, תלונה שאותה הם מתביישים להביע בפה מלא. זו התלונה נגד עול התורה והמצוות שהוטל עליהם, העול שבא לכבול את טבעם הפרוע בכבלי תרבות. טבעם האנושי רצה להנות מחופש גמור, חופש שבעבר לא הוצמדו לו כל בלמים, בעת היותם עבדים במצרים. המעבר משיעבוד חיצוני אל הצורך בחינוך ובריסון עצמי היה קשה מדי עבורם. הוא הוליד את המרי, הזכיר את "השפע" בארץ מצרים ואת הדגים שניתנו שם.
_x000D_
דרישת הבשר ברגע זה, בשעה שהמן מטעים בפיהם כל טעם שבעולם, היא דרישה מגוחכת. אולם משנחשף הרובד העמוק של מריים, זה הטמון בתת התודעה, מוסברת התנהגותם. מוסברת גם חוסר שביעות הרצון בעם. זוהי הנהגה של עם שעול המצוות שהוטל על כתפיו, נראה לו גדול מדי.
_x000D_
בעקבות תלונתם יצאה אש ואכלה בקצה המחנה. אז צעקו ישראל אל משה, הוא התפלל, והאש שקעה. אך האם למדו לקח? לא! עכשיו הם רצו בשר.
_x000D_
ואכן, הם קיבלו שליו. הממעיט אסף עשר ערימות, אך עדיין העם לא היה שבע רצון, נפשם קצה בלחם הקלוקל… על נרגנים אין שאלות. הם ייתפסו בכל דבר, ייתלו בכל אמתלה… תמיד נשמע מפיהם טענות.
_x000D_
לכאורה, מה ניתן לומר עליהם? שהם כפויי טובה בצורה קיצונית! כיצד ייתכן לשהות בגן עדן ולהתאונן? אילו היינו במקומם, ודאי היינו מרוצים!
_x000D_
הבה ונשאל את עצמנו: אילו היו מספרים לסב קדום שלנו, שחי לפני מאות שנים או יותר, שאין לנו צורך לשאוב מים מן הבאר. אנו מסובבים ידית הקבועה בקיר ויוצאים מים מן הקיר, ודאי היה מושך את כתפיו באי אמון.
_x000D_
אילו היו ממשיכים ומספרים לו שגם אין צורך להבעיר את האח, קיימת להבת גז ותנור חשמלי ומיקרוגל ועוד ועוד ועוד. אין גם צורך לשאת את הכביסה אל הנהר, כי בכל בית יש מכונת כביסה, מכונת ייבוש, מגהץ אדים, כן, וגם מקרר חשמלי ומקפיא.
_x000D_
בנקודה זו היה סבא נד בראשו ומפטיר: "כשהמשיח יבוא, כשהמשיח יבוא…"
_x000D_
אבל טרם סיימנו. עלינו לספר לו שיש גם נורות חשמל, מאווררים ומיזוג אויר. שעוני יד, עטים, מחשבים ומחשבונים, ומגוון כה עשיר של ספרים.
_x000D_
אך אם נוסיף ונאמר לו: אבל הם אינם מרוצים! כאן ירים סבא גבה: "לא מרוצים?!"
_x000D_
ואנו נוסיף: "אכן, סבא! הם נוסעים באוטובוסים נוחים וגומאים מרחקים, משוחחים בטלפון ובפלאפון, ומשגרים מיילים, אך למרות זאת, הם לחוצים ומרירים.
_x000D_
על כך יגיב הסב כשתמיהתו גוברת: "חיים בגן עדן וממשיכים להיות נרגנים? האין זו כפיות טובה? האין הם נוהגים כמתאוננים, כדור המדבר?!…"

_x000D_