הקיץ הבני ברקי בראשית ימיה של המושבה היה לח מתמיד. מבין השבילים הופיע נער רכוב על חמור כשהוא מטייל לאטו בין הפרדסים. מן העיקול שמעבר לרחוב הופיע בהדרו מרן בעל החזו"א זיע"א כשהוא פוגש לפתע בנער היוצא לשוח בשדה ע"ג החמור. 

הנער היה לא אחר מאשר מרן הגר"ח גריינמן זצ"ל אשר בשלהי דקייטא טייל ברחובות העיירה כשהוא רכוב ע"ג החמור. 

הגר"ח נולד במשקל קטן מאוד וכשבאו אליו אנשים להתייעצות רפואית על כך שבנם נולד קטן, היה מצביע על עצמו ואומר `אתה רואה אותי היום? אני ואחי והתאום (רבי פנחס דוד גריינמן זצ"ל) נכנסנו בתוך קופסת נעליים`. 

כבר כשהיה ילד קטן, בהיותו אחיינו של בעל ה`חזון איש`, הסתופף בצלו של דודו. כשהיה בגיל 7 וביקר עם אביו הגאון רבי שמואל זצ"ל אצל דודו קיפץ על ברכי החזון איש, כשאביו הביע תרעומת על הבן, אמר הנער חיים כתשובה: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. 

בהיותו צעיר בחנו החזון איש במסכת בבא קמא ושאלו שאלה בתוס` במסכת ולא ידע. החזון איש סטר על פניו `מדוע אתה לא יודע?` ורבי חיים הסביר לחזון איש שהוא הבין פשט אחר בתוס`, אמר לו החזון איש `סטירה אי אפשר להחזיר`, אבל נתן לו ממתק כתמורה. 

בבחרותו כבר התפרסם כיודע ש"ס על בוריו, ונאה דורש נאה מקיים. בספרו חידושים וביאורים כתב במסכת עבודה זרה שכל אחד צריך לדעת ש"ס בגיל 17. 

הייתה תקופה בה היה לומד ימים שלמים ביחד עם דודו ה`חזון איש` דבר שהיה מעבר לנדירותו גם קשה מאוד. דרך לימודו של החזון איש דרשה כידוע מאמץ עילאי והיכולת לעמוד בקצת העמקתו של מרן זיע"א איננה דבר של מה בכך. הגר"ח אף סיפר שהחזון איש אמר לו לחזור עוד הפעם ועוד הפעם, ובהיותי ילד פעם אחת עשיתי עצמי כעייף ומיד שראה כך דודי, אמר אני יותר קשה לי לשמוע מאשר לך לדבר, ה`חזון איש` אף התבטא בפני אנשים: "אפשר לסמוך עליו בהוראה כבר בגיל צעיר". 

מדודו החזון איש קנה את דרכי הלימוד בהיצמדות לפשט עמוק בסוגיה, ללא פלפולים וסברות עקומות כפי שהתבטא לאחד ממקורביו בתקופה מאוחרת יותר: היום סיימתי את הלכות ריבית לאחר ארבע עשרה שנות לימוד בעיון של הלכות אלו, ואף בא` מספריו מזכירו החזון איש ומביא בשמו ב"א נ"י (בן אחותי נרו יאיר). 

מאידך כיוון הגר"ח גם ללימוד מקיף, שחס ושלום העיון לא יבוא על חשבון הבקיאות בש"ס ופוסקים. וכאמור לעיל שהורה לתלמידיו לעבור על הש"ס כבר בגיל צעיר מאוד. וכך הם נוהגים. 

בספרו של הרב רפאל הלפרין ז"ל על ה`חזון איש`, מספר על תקופה של בערך חודש שהחזו"א היה חלש, והחליט שצריך לצאת למנוחה, והלך לחדר שנתן לו הרב יעקב הלפרין ז"ל, ובכל החודש אף אחד לא נכנס לשם, החזון איש לקח איתו את הגר"ח ששהה איתו בכל החודש, שירת אותו והכין לו את האוכל – הכל לפי הוראותיו של החזו"א. 

בספר שו"ת `אז נדברו` של הגאון הגדול רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, דן בנושא שיש מה שהחזו"א סובר, ומביא עדות הגר"ח גרינימן ומתבטא "מי לנו גדול בבית החזו"א כהגר"ח".

חידושים וביאורים וכלילא דוורדא

בבחרותו למד בישיבה לצעירים `תפארת ציון` בבני ברק והיה נחשב לעילוי של המושבה הצומחת. בישיבה חבש את ספסליה יחד עם הגר"ח קנייבסקי והגר"נ קרליץ שלמדו עמו באותו מחזור. 

בישיבה גדולה למד בלומז`ה בפתח תקוה ובישיבת חברון, ובהגיעו לפרקו נישא לרעייתו הרבנית חנה דבורה שתחי`, בתו של הרב ישראל לוריא זצ"ל מירושלים. חתנים נוספים של הרב לוריא הם הגרא"י זלזניק זצ"ל ראש ישיבת `עץ חיים`, הגרח"א טורצין, הגרא"י וינר והגר"י ליס זצ"ל. 

בהיותו אברך צעיר התפלל אצל דודו מרן בעל ה`קהילות יעקב` זצ"ל שהיה מורה ליתן לאברך הצעיר `שלישי` בקריאת התורה בשבת, צעירי מתפללי אותה תקופה יודעים לספר שרבי חיים היה `נעלם`, משום שלא היה חפץ בעלייה שהיו נותנים לו כשהוא נמצא מול ה`קהילות יעקב`. 

בשנים אלו החל לשקוד על חיבורו `חידושים וביאורים` המפורסם המקיף את כל סדרי הש"ס מברכות ועד עוקצין. ספריו כתובים בעיון עמוק תוך כדי היצמדות לפשט הגמרא, בספריו לא מביא הגר"ח שמות של אחרונים ונדיר יהיה למצוא שמות של מפרשים מעבר למה שנחשב הבסיס הקיומי של פירוש הש"ס כמו הרשב"א וחבריו. 

שם אחד של אחרון מן התקופה הלא רחוקה נמצא שם הרבה, זהו כמובן שמו של מרן החזון איש שאת דבריו הוא מרבה להביא בספרו ולדון בהם לכאן ולשם. בניגוד למה שיתכן לחשוב במושכל ראשון, ישנם פעמים שמכורח הבנתו את הסוגיא הוא נחלק עליו במסקנת פירוש הדברים. אך כל עוד אין הדברים נוגעים הלכה למעשה. נדיר יהיה למצוא שיחלוק על דודו ורבו המובהק בסוגיא שמסקנותיה הן הוראה למעשה. 

בספריו הוא ממעט לצטט שמות, והם נהפכו ללחם חוק אצל תלמידיו, עד כדי כך שהם לומדים גמרא רש"י תוס` ומיד עוברים לראות בחידושים וביאורים ללמוד את הפשט בסוגיה כפי שלמד הגר"ח. 

נדיר למצוא יצירה עמוקה הנצמדת לפשט הסוגיה המקיפה את כל חלקי התלמוד כמו זו, כאשר גם גדולי התלמידי חכמים נוהגים כשהם ניגשים לסוגיה לעיין בחידושים וביאורים. 

ספרו הראשון היה `כלילא דוורדא` על הרמב"ם הלכות בית הבחירה, הספר יצא לאור בשנת תש"ז כשהיה בן 21, שם מופיעות הערותיו של דודו מרן ה`חזון איש` שהוא מהיחידים הידועים שהעיר עליו בכתב ידו, מה שהעיד אצל התלמידים כנתינת הסכמה בדרכו של החזון איש. 

הגר"ח קרא לספר `כלילא דוורדא` כדברי הגמרא שתורה שאדם לומד בצעירותו היא כזר של ורדים, ובזקנותו כזר של קוצים. ספר זה נכלל כחלק מספר חידושים וביאורים על תמיד ומידות ומופיע שם כקונטרס נפרד. 

הספר הראשון בסדרת חידושים וביאורים היה על מסכתות גיטין נדה ושביעית, הוא יצא עוד בחיי החזו"א ובמהדורות הישנות מובא על החזון איש התואר: מרן שליט"א.

הבן של החזון איש

לגר"ח 16 ילדים ומשפחה מורחבת, אותם חינך בשיטתו. בכל בוקר הקפיד כמו תלמידי החזון איש להתפלל שחרית כותיקין. פעם סיפר הגר"ח לאחד מתלמידיו: "לאחר התפילה הייתי מגיע הביתה ומכנס את הילדים ובוחנם על החומר הנלמד בחיידר, ומי שלא היה יודע הייתי גוער בו", בניו ידועים כתלמידי חכמים מופלגים הבקיאים בש"ס ופוסקים בעיון, ובנוסף כל בן `מומחה` לדבר אחר, אחד מומחה לקדשים, אחד לטהרות ואחד לנשים נזיקין. 

את השקפתו הנחיל למשפחתו ומקורביו, מה שברבות הימים הפך לקהילה גדולה וחשובה ההולכת לאור דרכו של ה`חזון איש`. פעמים רבות התבטא הגר"ח בפני בני המשפחה `אתם כולכם נכדים של החזון איש, אני בן שלו, אם לא היה משקיע בי לא היה יוצא ממני כלום`, השקפתו ידועה כאולטרא ליטאית המשמרת בעקשנות את שיטת בני ליטא של פעם בהתמדה בתורה ובדקדוק על קוצו של יוד בכל חלקי ההלכה. כשגם הלימוד עצמו הינו בצורה שמביא לידי מעשה, רבי חיים הנהיג בקהילתו סלידה מכל דבר שאינו תורה יראת שמים והלכה – מה שגרם לו להתנגד ברבות השנים לאי אלו הנהגות בדור אותם מצא כפסולות. 

הקפדתו והקפדת בני משפחתו בענייני הלכה היא מן המפורסמות, ומעל כולנה נודעה הקפדתו בכשרות האוכל. הגר"ח ובני ביתו אינם רוכשים שום מוצר בחנות מלבד מוצרי יסוד ואת כל הארוחות הם מכינים לבדם, הגר"ח הנהיג שחיטת בשר פרטית לקבוצות – מה שברבות הימים התרחב לקהילות נוספות, ואף את המליחה שהייתה נהוגה בקהילות באירופה ועם פרוץ ההזנה התעשייתית עברה מן העולם השיב הגר"ח לקדמותה. 

הגר"ח התבטא מספר פעמים שבהנהגה זו של בנות ישראל שמקיימות את טקס מליחת הבשר בבית ישנו עניין גדול חוץ מההקפדה על קוצו של יוד בהלכה, וזהו עניין החינוך שבכך מתחנכות בנות ישראל. 

גם באירועים גדולים כמו בשמחות צאצאיו הנערכות תדיר באולמי וגשל בבני ברק – שם יש כלים מיוחדים המיועדים למשפחת גריינמן ובהם מכינים את האוכל. 

לפני שנים סמוך לנישואיהם הסבו הגרא"י זלזניק זצ"ל ראש ישיבת `עץ חיים` וגיסו הגר"ח לשולחן הסדר אצל חמיהם הרב ישראל לוריא זצ"ל. הגר"ח הביא עמו מצות יד כמנהגו, ואילו בבית חמיו אכלו מצות מכונה, כמנהג הפרושים בירושלים שנקטו שמצות מכונה מהודרות יותר אף למצות מצווה בליל הסדר. כשאכל הגר"ח את ה"כזיתים" קרא לעברו גיסו הגרא"י: "עדיף שתאכל כמה שפחות". 

בעניין המצות וההידור לאכול מצות יד – ישנו מכתב שכותב הגר"ח לדודו בו הוא מבקש שישלח לו 3 מצות יד. 

סיפור שנודע רק לאחרונה על כך שבתקופת גזירת גיוס בנות – שהיה חשש גדול שבנות המזרחי, גם אלו המקפידות על דרך ההלכה, יתגייסו לצה"ל – קרא הגר"ח לביתו את הרבנית נריה ולאחר מסכת שיכנועים בוטלה הכוונה לגייס את הבנות.

מומחה ברפואה

כבר בימיו אצל דודו החזון איש השיג ולמד את תורת הרפואה וביתו ברחוב רב אסי 8 בבני ברק הומה בעשרות אנשים המגיעים להיוועץ בענייני רפואה, עם השנים נוצר לגר"ח קשר עם טובי הרופאים בארץ ובעולם שמעריכיםו את הבנתו ברפואה ועסקני הרפואה שהו בביתו תדיר. 

שיטתו היא שלא לחסוך במאומה בענייני רפואה ובכל דבר לדרוש את טובי הרופאים. אחד מתלמידיו מספר כי רבי חיים היה הראשון שהחל להורות למשפחתו לקחת מיילדות פרטיות בשכר להקטין את הסיכונים בלידה. 

תלמידו מספר: "בכל שאלה רפואית קטנה כגדולה נכנסתי להתייעץ עמו ובכל דבר הורה לי את הדבר הנכון לעשות כן, שהתברר אחר כך שזהו הדבר הטוב ביותר שיכל להיות למקרה הרפואי". 

פעם הובא בפניו ילד שבהיותו בן 5 ראה תאונת דרכים קשה ובעקבות כך עבר טראומה שהפריע לו ולא ידעו איך להוציאו מזה, כשאביו הביאו בפני הגר"ח אמר לילד יש לי תרופה בשבילך, והביא לו בקבוק קטן וביקשו שבכל בוקר ייקח כפית אחת מהבקבוק ו`אחרי שבוע תבוא להגיד לי איך אתה מרגיש`, כעבור שבוע הילד חזר שמח ואמר לגר"ח "הכל כרגיל אני מרגיש מצוין", והגר"ח השיב לילד: `אתה יודע מה היה בבקבוק? זה היה מים`… 

אחד מתלמידיו שהיה `מלמד` קם בבוקרו של יום ללא קול, הלך לרופא שהורה לו לעבור ניתוח. התלמיד הלך לגר"ח שאמר לו תשתוק חודש שלם, תהיה בתענית דיבור. ואכן בסוף החודש עבר כלא היה, הגר"ח הסביר שבניגוד לטענת הרופאים על כך שישנם בעיות בפה הדורשות ניתוח – בסך הכל הייתה בעיה במיתרי הקול שהפסיקו לעבוד מרוב מאמץ.

שמחת תורה של מעלה

"בית המדרש הגדול" – כך נקרא בית מדרשו שברחוב חידושי הרי"ם בבני ברק – סמוך לביתו, שם בהיכל המיושן יחסית, מתפללים מאות מתלמידיו מבני הקהילה שצועדים למקום מכל קצוי העיר, כאשר בין המתפללים ניתן לראות תלמידי חכמים גדולים. 

בכל ימות השנה נמצאים שם גדולי התלמידים ועסוקים בתפילה ובלימוד. בשבת יש במקום תדיר סביב השעון חבורות לומדים העסוקים בלימוד תורה במשך כל השבת. בליל שבת הגר"ח נהג להגיע לבית הכנסת לקראת תפילת ערבית, כשאת קבלת השבת אמר בביתו. 

בשבת בבוקר המניין הוא כמובן במנהג ותיקין כפי שנוהגים אצל הגר"ח אף בכל ימות השבוע. בימים נוראים יסיימו את התפילה בשעה מוקדמת יחסית, מאחר ואין נוהגים לזמר כלל במהלך התפילה. כפי שנהגו גדולי הדורות בליטא וכפי שמסופר ממרנא הגאון מוילנא זיע"א. 

אך אין ספק שמעל לכל, הזמן המיוחד בשנה בבית המדרש של הגר"ח הוא יום שמחת תורה. ביום זה שהוא יום התורה יוצאת החוצה כל הרגשה פנימית שנאגרת בלב במשך השנה ואינה מקבלת ביטוי חיצוני ביומיום. בכל יום שמחת התורה היה ניכר הרגש והמאמץ אצל הגר"ח ותלמידיו בכל מהלך ההקפות, אך שיא השיאים הוא המעמד המתקיים לקראת השקיעה עם דמדומים. 

רבים מתלמידיו ומעריציו מגיעים מכל קצוות העיר, ורבים אחרים מגיעים מכל רחבי הארץ לעשות את החג בעיר בני ברק במיוחד כדי שיוכלו להשתתף במעמד של מוצאי החג. סמוך לשקיעת החמה מגיעים האלפים לבית ברחוב רב אסי, הראשונים שמצליחים נכנסים לבית והרחוב כולו משחיר כשבביתו שרים שירי רגש לגר"ח שקיבל בבוקר `חתן תורה` ולאחר מכן יוצאים לרחוב בשירת `כד יתבין ישראל` שהחזון איש היה מורה לשיר, כשכל הקהל שר בצורה איטית כולם עומדים וכשמגיעים לקטע הקיצבי היה רץ הגר"ח בשנות כוחו במהירות לבית המדרש – שם היו נפתחות שתי שורות והגר"ח היה רוקד עם התלמידי חכמים שבחבורה, בהם הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר זצ"ל שהיה מגיע מירושלים, הגאון רבי יעקב פוזן, הגאון רבי יחזקאל ברטלר, הגאון רבי יהודה בויאר, הגאון רבי אריה איברהמס ועוד. 

במאמר המוסגר יצויין כי למרות שעיקר תלמידיו ובני הקהילה מתגוררים בעיר התורה בני ברק, הרי שיש מספר רב של תלמידים המפוזרים בערים נוספות, המפורסמת ביותר היא העיר זכרון יעקב שם גם נמצאת הישיבה הגדולה "זכרון מיכאל" שבה לומדים רוב נכדיו ומי שמגדירים עצמם כתלמידיו ההולכים בדרכו. בישיבה לומדים בדרך הלימוד שהנחה הגר"ח. מי שעומדים בראשות הישיבה הם חתניו הגאון רב יוסף חיים בן דב והגאון רבי ישראל מאיר הירשפלד. 

כשלקח את חתנו הרב בן דב – שמו היה חיים לבד, אך הוסיפו לו שם כדי שלא תהיה בעיה של צוואת רבי יהודה החסיד שלחותן ולחתן יש שם זהה, אם כי לגר"ח יש שם נוסף "חיים שאול", אך מאחר שהוא מוכר בציבור כר` חיים לבד חששו לזה. 

הגר"ח לא מחפש שידוכים דווקא ממשפחות חשובות, ואהב יותר את המשפחות הצנועות. חוץ מאחד מבניו, שנשיא לבתו של הגאון הגדול רבי מרדכי מן זצ"ל ראש בית `בית הלל` וחבר מועצת גדולי התורה, הגרמ"מ מן שרצה להשתדך הלך למרן הגראמ"מ שך זצ"ל שאמר לו "משפחה זו היא מהמשפחות המפוארות שיש בארץ".

שקיעות עד כלות הכוחות

כידוע, גרס דודו מרן בעל החזו"א זיע"א כי בלימוד התורה הקדושה יש להעמיק ולעיין עד כלות הכוחות ממש ללא הפסק למנוחה עד לשעה שבה הגוף אינו נושא בנטל והשינה פורשת כנפיה על הלומד. הגר"ח יישם זאת הלכה למעשה מה שגרם לכך שפעמים רבות היה ניתן להיכנס לביתו ולמצוא אותו לומד כשהוא שכוב ע"ג המיטה או בביהמ"ד על הספסל. 

בקרב בניו, נכדיו ותלמידיו יש שהמשיכו במסורת זו של לימוד עד כלות הכוחות וזאת הסיבה שבישיבה הגדולה בזכרון יעקב ניתן למצוא בחורים השקועים בלימוד כשהם נחים על גבי ספסל בזוית חדר השיעורים או בשולי עזרת הנשים וקול התורה אינו פוסק לרגע מפיהם. 

יצויין, שכגודל הבנתו כאמור בתורת רפואת הגוף כן גדולה הבנתו בתורת הנפש. אשר על כן אין הגר"ח מורה כן הוראה כולל לכולם. ההוראה הינה פרטנית למי שמסוגל לכך. לבחור שלא יוכל לעמוד בעומס המטלה יורה הגר"ח להפסיק מלימודו כשצריך. 

בכלל גורס הגר"ח כי לימוד בכל מקום, בכל זמן ובכל מצב הינו לימוד. ע"כ גם הוא עצמו נוהג היה לצאת מידי פעם לדירה מיוחדת שנרכש עבורו במושבה תפרח. שם בלא טירדות מבקשי עצתו המחלים פניו ללא הרף בעניינים שונים, ובאוויר הנקי משאון העיר יכול הוא לשקוע בתלמודו מבוקר עד ליל ללא הפסק ורבים מספריו נתחברו שם. פעם אמר לאחד מנכדיו "לכם ברוך ה` יש איפה להסתכל ולעיין לי היה ארבע קירות ולא היה לי ספרים לעיין". 

גם הנהגה זו נרכשה ע"י חלק מצומצם מתלמידיו הגדולים שנהגו לצאת בזמנים שונים ולהרחיק למקומות כמו תפרח, זכרון יעקב, ירושלים ועוד מקומות שונים ברחבי הארץ. שם בהיותם מנותקים מכל טרדות העולם הזה הם יושבים מוקפים בינות הספרים הקדושים והוגים בתורה בדרך בה הגו גדולי הפרושים בשנים עברו. כי על כן דרכם היא הדרך הליטאית הנושנה שנשתמרה בקרבם בדקדוק ובהקפדה יתירה ללא סטייה גם לא בדרך הלימוד ובהתמדה. 

כמובן שלא לכל תלמידיו יורה הגר"ח ללכת בדרך זו. להיפך, ישנם תלמידים שהגר"ח יודע על כך שהדבר נשגב מהשגתם או שאין בכוח בני משפחותיהם לעמוד בנטל כשאבי המשפחה מרחיק לימים או שבועות מהבית. לתלמידים אלו יורה הגר"ח כי שלום הבית וחינוך הילדים קודם לכל וטוב יעשו אם ישקדו על תלמידם בסמוך למקום מגוריהם. 

להם נמצא הפתרון בדמות מקומות ישוב המרוחקים מרחק נסיעה קצרה מהבית. מה שגורם לכך שהאברכים הללו יוצאים בשעת בוקר מביתם אל הערים הסמוכות לב"ב דוגמת תל אביב ראשון לציון ועוד. שם, בכוללים מיוחדים שבהם לומדים טובי בני העלייה הם שוקדים על תלמודם עד שעות הערב, ואינם שבים לביתם למנוחת צהריים, כשבכך הם מקיימים את דרך הלימוד של שקיעות בלימוד למשך כל היום ברציפות. 

תופעה מרתקת נוספת מצויה אצל תלמידי חכמים רבים מאנשי ירושלים שמצאו את דרכם באופן פלאי אל הגר"ח ועל אף שבחזותם הינם כאנשי ירושלים אבל בהנהגותיהם הלכה למעשה נוהגים בכל דבר ועניין על פי הוראותיו של הגר"ח. 

תופעה זו התרחשה בין היתר בעקבות הגאון הצדיק רבי אברהם חיים ברים זצ"ל שלמד בישיבת סלבודקא והפך להיות חלק ניכר בחבורת הלומדים החזונישניקית של בני ברק. בעקבות הגר"ח ברים באו עוד רבים וטובים במשך השנים. צעירים ומבוגרים. כשביניהם ניתן למנות את הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר זצ"ל והגאון רבי מנדל אטיק. 

אך ברור שמעל לכל נודע לגר"ח מקום של כבוד והערצה בקרב ישישי הלומדים תלמידי ובני משפחת החזו"א בבני ברק. קרבתו לדודו החזו"א הביאה לכך שהוא נהיה כבר בגיל צעיר מאוד לבר סמכא בכל הקשור לאורחות חיי החזון איש הן בהנהגה הן בהשקפה ומעל הכל בהלכה למעשה, תלמידי החזון איש בינהם הגאון רבי יצחק רוטנברג והגאון רבי יהודה בויאר ביקשו מהגר"ח רשות לפסוק הלכות בפניו.

אימת הדין