רבים משונאי עמנו מוצאים דופי בבחירתו של עם ישראל לעמו הנבחר של ה`. לדעתם, תפיסת "אתה בחרתנו" מביעה רעיון גזעני הסותר את האידיאל שכל בני האדם שווים לפני האלוקים.
_x000D_
למעשה, כאשר התורה מזכירה שהיהודים "נבחרו", אין בכך יומרה כלשהי שעם ישראל שייך לגזע עליון. הבחירה מתבטאת בחובות רוחניות שהוטלו על עמנו. נדרשת עבודה קשה לאורך כל שנות החיים כדי למלא בחירה זו. לא מדובר בבחירה גזענית, הסבורה שהעם היהודי נבדל מעמי העולם בגזעו. להיפך, כל באי עולם זכאים להצטרף, ע"י גיור, לבחירה רוחנית זו.
_x000D_
כל אלה שמוכנים להתאמץ ולהירתם למשימה, יכולים להשיג קירבה מיוחדת זו לאלוקים, על ידי הצטרפות לעם ישראל.
_x000D_
כל שעליהם לעשות הוא לרצות להתגייר.
_x000D_
לפי ההלכה הגיור מתבצע בשלבים הבאים: מילה, טבילה וקבלת עול מצוות באיש וטבילה וקבלת עול מצוות באישה. לפי ההלכה קבלת עול המצוות הינה שלב מעכב ועיקרי בהליך הגיור. ללא כוונה אמיתית לקיים את המצוות, הגירות אינה חלה, והאדם נותר גוי! רק כאשר המתגייר או המתגיירת מחליטים בלב שלם ובנפש חפצה לקיים את כל מצוות התורה – הם הופכים ליהודים.
_x000D_
היהדות אינה מטפחת גישה המעודדת גיור. רק מי שמכיר באמת ובצדק שבתורת ישראל וחפץ בכל לבו להצטרף לעם מסיבות רוחניות טהורות, הוא הראוי להתגייר. רות, הגיורת ממואב, אם מלכות בית דוד, משמשת כסמל לגירות אמת. כיום, גויים רבים מבקשים להתגייר מחמת מניעים אישיים שונים: נושאי אישות, החלפת לאום, מקורות הכנסה וכדומה.
_x000D_
היהדות הינה בראש וראשונה תורה אלוקית שניתנה לנו ע"י הבורא. כלולות בה הלכות והנהגות המקיפות את אורח החיים כולו. מי שחפץ בדרך זו באמת ובתמים, הוא הראוי להצטרף לעמנו.
_x000D_
הן הנצרות והן האיסלם מנסות לספח אליהן כל אדם על פני תבל. האיסלם מאז ימי מוחמד, חי על חרבו. מאז שפיכות הדמים הגדולה שביצע מוחמד במתנגדיו בחצי האי הערבי ועד להתגברות הטרור האיסלמי היום, בכל השנים הללו מנסים המוסלמים לצרף בכפיה ובכוח הזרוע אנשים לדתם. הם מסוגלים לשפוך חומצה על פניה של אשה היוצאת לרחוב ללא רעלה, ואף לפוצץ את מגדלי התאומים על יושביהם, בראותם בהם סמל של תרבות מערבית המתנגדת לדרכם הנלוזה.
_x000D_
הנצרות פועלת בדיוק באותו מישור, אולם היא מתוחכמת יותר. בתקופות שכוח הזרוע היה מקובל, הצטיינו הנוצרים באכזריותם (תקופת מסעי הצלב, תקופת האינקוויזיציה ועוד). בהשוואה לתקופות ההן, המוסלמים נחשבים ל"תמימים". הנוצרים התנהגו באכזריות תהומית כדי להרחיב את שורותיהם. המוסלמים רצחו והתעללו (בלבד…), ואילו הנוצרים פיתחו שיטות משוכללות ומתוחכמות של עינויים, שלשמיעתן בלבד תסמרנה שערות הראש.
_x000D_
בתקופות נאורות יותר פיתחו הנוצרים שיטות של פיתוי, אילוץ פסיכולוגי, מִרמה והכפשה בבואם "לשכנע" אנשים ומשפחות להצטרף לדתם. זרועות התמנון של המסיון מקיפות את כל העולם ומנסות לחדור בערמה ובכחש לכל פינה.
_x000D_
דרך היהדות שונה לחלוטין. שני פנים ביחסה לגרים. מחד, הגר (גר צדק) נחשב לדמות אהודה, רצויה ואהובה. מצוות רבות בתורה מלמדות אותנו לאהוב את הגרים. דמותה של רות המואביה, אמה של מלכות בית דוד, מהווה דוגמה לגירות אמיתית וליחס של עם ישראל לגרים.
_x000D_
מאידך, היהדות כלל וכלל אינה מעודדת קבלת גרים. תנאי בל יעבור בקבלת גרים הוא הסכמתם בלב שלם לשמור על כל המצוות. פרט זה אינו תנאי בלבד אלא חזות הכל. מהות היהדות היא שמירת מצוות, ומי שאינו מתכוון לשמור אותן, משול לאדם המתקבל לתפקיד של מבקר ספרות, אולם מתברר שהוא אנאלפבית. מי שאינו מקיים מצוות, הוא אנאלפבית בחייו כיהודי, הוא אינו מסוגל להצטרף לעם היהודי. התנאי האלמנטארי חסר אצלו.
_x000D_
העם היהודי אינו ארגון סמלי בלבד. במעמד הר סיני, במתן תורה, קיבל העם היהודי  את המצוות. מי שאינו מקבל עליו עול מצוות, אינו קשור למעמד מתן תורה, ואיננו יכול להצטרף לשורות העם הנבחר.
_x000D_
שלושים ושש פעמים חוזרת התורה על מצווה של אהבת הגר ובאיסור לצערו.
_x000D_
התורה אינה מחייבת רק לנהוג בו כבוד ולהמנע מלהציק לו, אלא היא מחייבת גם לאהבו, כמופיע בפסוק: "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י"ח).
_x000D_
חזרה זו על מצות אהבת הגרים, מורה שהיא מחוייבת המציאות, שכן מאירה היא פינה חבויה בלב האדם. היא מגלה לנו את הסודות הקטנים שביחס האדם כלפי החלש, הזר שמקרוב בא, הפגיע וחסר המגן. יחס זה, למרות כל ההצטעצעות שבה מתהדר בן התרבות, הינו נקודת תורפה באופיו של בן דורנו. חרף ערכיו ההומניים ונימוסיו המהוקצעים, נוהג הוא כלפי החלש, הנתון לחסותו, לפי אמות מידה מוסריות שונות.
_x000D_
אנו מופנים אל הזכרון הלאומי של חיי השעבוד והגלות שהיו לנו במצרים. אל החובה לרענן תמיד במחשבה ובדמיון את הטעם המר של הייסורים, של הדיכוי ושל ההשפלה, שהיו מנת חלקנו שם. "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ג, ט`). הפעלת זכרון זה, דיה לעורר חמלה כלפי הגר – אב הטיפוס לכל בודד וחסר מגן בחברה. היא גם תגרום לנו לטפח הבנה עמוקה לצרכיו המיוחדים ולגרום לנו לקרב אותו ולרצות בטובתו.

_x000D_