דיבורי לשון הרע ודיבורים פוגעים משולים לנשק קטלני שפגיעתו רעה והשפעתו ניכרת לדורות.
מאז ומעולם נעזר האדם בנשק. כיום מצויים ביד האדם סוגי נשק שאין בפניהם כל הגנה. נשק המסוגל לפגוע במיליוני אנשים בבת אחת ולגרום לפגיעות נוראות ביותר שקשה להעלותן על הדעת. יתירה מזו, נשק זה אינו גורם לפגיעה חד-פעמית בלבד, הוא מותיר את עקבותיו למשך עשרות שנים, ופוגע גם בדורות הבאים על ידי פגיעה בתכונות תורשתיות.
המחשבה אודות האפשרות שנשק כזה יופעל אי-פעם היא מפחידה ומצמררת, אולם למזלנו, ייצורו של נשק זה הוא ענין מסובך ויקר ביותר. ובעיקר, קיים גורם הרתעה המעכב את ייצורו, משום שהצד שכנגד מסוגל גם הוא לפגוע באותה מידה בתוקף אותו.
קיים סוג נוסף של נשק קטלני שאף לו יש תכונות דומות. אין בפניו כל הגנה, יש ביכולתו לפגוע באנשים רבים, ואף להזיק לדורות. נשק זה פוגע בחלקו העדין והיקר ביותר של האדם כלומר, בנפש האדם. הוא פוגע בכבודו וביוקרתו של האדם, ומסוגל להפוך את קרבנו לאומלל. שלא כבשאר סוגי הנשק, כאן לא נדרשים כל השקעה או מאמץ בייצורו, והוא מצוי ביד כל אדם! נשק זה הוא – הלשון.
ברגע קט יכול האדם לשלוח את חיצי לשונו ולפגוע בזולתו, כשהלה חסר כל הגנה. בעל לשון שנונה אינו צריך לחשוש שאויבו יגיב ויפגע בו בצורה דומה, שכן על פי רוב הוא פוגע רק בבני אדם חסרי הגנה שאינם מסוגלים לגמול לו כאיוולתו. לפעמים מדובר בקרבן יחיד, ולפעמים מדובר בציבור שלם, כלומר, בנשק המוני.
אין פלא שהתורה מתייחסת בחומרה יתרה אל הפגיעה בחלש ובחסר ההגנה באמצעות הלשון. האלמנה שאין לה בעל תומך, היתום הבודד בעולם, גר החסר משפחה תומכת – מי יגן עליהם? אל מי יפנו? משום כך, כאשר התורה מזהירה "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז), וכוונתה לאונאת דברים, לפגיעה מילולית בחלשים, היא מוסיפה: "אני ה' א-לקיכם" (ויקרא כה, יז). גם כשעל פי דרכי ההנהגה השמיימית ננעלו כל השערים, כלפי חסרי ההגנה הדלת פתוחה תמיד, והתגובה אינה מאחרת לבוא. רק אזהרה זו יש בכוחה להרתיע, רק הפחד מפני עונשי שמים יש ביכולתו לרסן את בעלי הלשון.
אנשים אלה מהמרים על הכל! על ידי פגיעה קטנה ניתן לאבד את הכל. שהרי "המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא". טוב נעשה, באם נזכור שללשון יש רק מחסום אחד וכפי שנאמר: "ויראת מא-לקיך" (ויקרא כה, יז). רק בכוחה של יראת שמים לבנות סכר ולעצור את הדיבור הבלתי ראוי.