המסורת היהודית דאגה לשמר בכתב ובעל פה את זיכרון אירועי יציאת מצרים לדורות עולם. לאדם רציונאלי אין צורך בהוכחות נוספות. עם זאת, קיימות הוכחות חיצוניות התומכות באירועי מכות מצרים. באזור הפירמידות במצרים נמצא פאפירוס המכיל תיאור של עד ראייה על האירועים הדרמטיים שבהם נכח. הפאפירוס נכתב על ידי כהן דת מצרי בשם איפובר לפני 3300 שנה.
בתחילת המאה ה19- נרכש הפאפירוס בן 17 העמודים על ידי המוזיאון בעיר ליידן שבהולנד. הפאפירוס רב השנים פגום בחלקו, ועיקר הקושי הוא בפענוח שפתו. רק לפני מאה שנה הוא תורגם בצורה מניחה את הדעת.
במסמך זה נדון היום, ערב החג. אל הבימה נזמין אותך, אדוני הספקן, ואותך, אדוני המאמין. יחד נפליג אל שורשי עברו של העם היהודי.
מאמין: מבחינתי, כאדם מאמין, אין לפאפירוס כל משקל. הוא אינו מעלה ואינו מוריד. אמנם, אין להכחיש, כקוריוז הוא מעניין ביותר, אולם כתוספת לאמונה כלל וכלל לא.
ספקן: הינך חייב להיות מרוצה כי עתה ניתן למצוא לכך סימוכין בתולדות מצרים.
מאמין: מצטער, מסורת אבותי מספיקה לי. איוולת היא להטיל ספק במסורת חיה, בהירה ועזה ששימרה להפליא פרטי פרטים, שמות, תאריכים ומקומות בדיוק מרבי, ולהטיל בה ספק רק מפני שלא נמצאה לה מקבילה אצל האויב. כשם שברור לי, שאני לעולם לא אבדה מלבי סיפורי מעשיות כדי להכביד על חיי בני, כך אני משוכנע שגם אבותי, אף הקדמונים ביותר, לא נהגו כן כלפי.
גם אם לא היינו מוצאים את עדות פאפירוס איפובר, הרי טענת "לא מצאנו" אינה הוכחה שהמאורע המסופר בתורה לא היה. אינך יכול להעמיד חוסר הצלחה בחפירות כעובדה, מול מסורת כתובה וחיה העוברת בעם.
מלבד זאת, מדוע התורה עצמה אינה יכולה לשמש כעדות? האם רק משום שהיא אינה קרועה ושורותיה אינן מטושטשות כפאפירוס, או אולי משום שלא מצאנו אותה במעבה האדמה?
הכול נובע מפחד מפני המסקנות המחייבות שיש רצון להתחמק מהן.
תבין, אם אמנם יציאת מצרים היא עובדה מעוגנת במציאות ההיסטורית, ועל המצרים אמנם נחתו עשר המכות המופיעות בכתובים, הרי אתה עומד מול מסקנות בלתי נעימות: שיש השגחה עליונה, אשר היא בת חורין לפעול בעולם כרצונה, שהיא שולטת בטבע, והעיקר, שהיא דורשת מן האדם התנהגות מוסרית מסוימת.
ספקן: אני מוחה! גם אם המאורעות אמיתיים, לא הוכח ולא כלום. יש הסבר טבעי לאשר התחולל בעולם באותה שעה ללא הזדקקות לנס. מדווח על רעידות אדמה שפקדו את כל חלקי העולם, ולא רק את מצרים. מסופר על גוף שמיימי אשר התקרב יתר על המידה לכדור הארץ וזרע הרס וחורבן, ורק לאחר מכן תפס את מקומו במסלול מסביב לשמש, הוא כוכב הלכת הידוע לנו בשם נוגה. אם כן, מה אתה מדבר על משמעויות מוסריות. מצאנו הסבר להשתוללות הטבע, הכול טבעי. הדת זקוקה לנסים, ועל כן ראתה בכל אלו נסים.
מאמין: סליחה, דת האמת אינה בנויה על נסים. אנו איננו נוצרים. הטבע על מורכבותו, החכמה העמוקה המתגלה במבנהו וההרמוניה בין חלקיו הם בעיניה הנסים הגדולים ביותר. "וכבר נודע", כותב הרמב"ם, "שאנחנו נברח משינוי סדר בראשית". כל מי שאמונתו מבוססת על נסים, יש בו דופי. ראה את סידור התפילה שלנו. תהילות הבורא נאמרות על נפלאות הטבע וחוקיו ולא על נסים חד פעמיים.
ספקן: אם כן, מדוע אתם מתעקשים ועומדים על גרסתכם, שמעשי יציאת מצרים היו נסים ונפלאות? מדוע אתם חוזרים על כך שיד ה' הופיעה ברמה, הכתה את המצרי הנוגש, החריבה את המדינה בשרשרת מכות איומות וסללה את הדרך לגאולת עם ישראל? מה רע בהסבר הטבעי של התפרצויות וולקניות, סטיית כוכבי לכת ממסלולם ועוד. קבוצת עבדים מדוכאת ניצלה את תהפוכות הטבע וברחה ממצרים. אני מודה, שמנוסה זו השפיעה עליהם, גיבשה אותם לעם אשר תרם את תרומתו לאנושות כולה. אבל מדוע נס?
מאמין: בוא נבהיר מושגים. בעיניך המהלך הטבעי של העולם, כמו הזריחה הקבועה במזרח כל בוקר, הוא מהלך מכני וטבעי ללא התערבות האלוקים. לעומת זאת, כאשר אומרים "נס", מתכוונים להתערבות בסדר הקבוע על ידי כח מבחוץ. לזאת איני יכול להסכים. בעינינו, הטבע עצמו הוא נס, אות לפעולתו ולתבונתו של האלוקים. איננו יכולים לדבר על טבע ועל נס.
ספקן: אבל בכל זאת, אתם אומרים ששם במצרים היה "נס", שידוד מערכות הטבע, יציאה מן הסדר המקובל.
מאמין: וכי ההסבר הזה מניח את דעתך? לו היה צץ שופר גדול מבעד לרקיע, ובתקיעה אדירה אחת ממוטט את מצרים, היתה לך בעיה. עכשיו, כשלדעת הסוברים, היתה זו שרשרת של רעידות אדמה והשתוללויות כוכבים, האם זה מובן לך יותר? האם זו אינה יציאה מגדרו של המהלך הטבעי? אלפי שנים שורר שקט במערכות השמים, ופתאום מתרחשות התפרצויות של כוכב חדש הזורע חורבן והרס כמו לפי פקודה, ואחר כך שוב שורר שקט עד היום. ודווקא באותה שנת הרס יוצאים בני ישראל לגאולה?
ספקן: אם כן, מה לדעתך הוא נס או טבע?
מאמין: הכול נס. המהלך הטבעי הוא נס נסתר, ומה שקרה במצרים הוא נס גלוי. לא חשוב לי כלל איזה הסבר תיתן לתופעות עצמן.
ספקן: אם יש לך הסבר, במה הוא גלוי?
מאמין: במשמעויותיו! במה שהוא מצמיח בלבות בני האדם. בהכרה שהם מכירים באמת והם חשים כי המעשה נעשה בעבורם. תחושה זו יכול המאמין לחוש גם במעשה פשוט, יום יומי, למשל: כאשר הוא מאחר לאוטובוס בגלל שרשרת של הפרעות מרגיזות, ולאחר מכן נודע לו שקרה באוטובוס פיצוץ קטלני.
שם, במצרים, היה המחזה חריף יותר, במגמה לחדד את תחושתם. תחילה נחתו כל אותן קטסטרופות טבע פתאומיות. בני ישראל ידעו על בואן. הבשורה אמרה להם כי הן יופיעו, ושבסופו של התהליך צפויה גאולתם. הבשורה החדירה ללבם את ההכרה שאין לתפוס את המתרחש בעולם רק בהקשר של השתלשלות סיבתית, טבעית ומכנית, הקיימת רק למראית העין. לכל המתרחש בטבע ובתולדות העמים יש משמעות עמוקה יותר.
שים לב, במעשי המכות היה מרכיב נוסף ומעניין שהגביר בקרבם את הידיעה שאין כאן התפרצות סתמית. לדוגמה, בכל אותה מהומה שירדה על מצרים לא נפגעו בני ישראל. הטבע העיוור לא יכול לערוך סלקציה מעין זו. את רישומה העז של התופעה הם הנחילו לדורות הבאים עד היום.
ספקן: אבל הפאפירוס הנידון לא מדווח על כך. הוא מספר על חורבנות, על הרס, על מוות ועל שכול, אך לא על הפליית בני ישראל לטובה. אמנם הוא מזכיר בריחת אנשים עניים מן הארץ, אך אין זכר להפליה בתחום המכות שהזכרת.
מאמין: מנין למחבר הפאפירוס לדעת פרטים אלו? מי אמר לך שמצרי זה הכיר מקרוב את בני ישראל? כיצד יכול היה לשמוע בשורה זו שבין אלוקים, למשה ולעם. הוא מדווח בכאב לב על חורבן ארצו בלבד.
ספקן: אם כן, מניין אתה יודע שפרטים אלו אמת?
מאמין: ציינתי בתחילת דברי: מן המסורת החיה והכתובה שלנו, הלא כבר נוכחת לדעת שסיפור המקרא מדויק מאד.
ספקן: סלח לי, כל האמור על ידך אינו מקובל על היסטוריונים ועל אנשי מדע שונים.
מאמין: זוהי התחמקות מפני המסקנות שראיית דברים טבעית זו מצמיחה. הרתיעה מפני המסקנה המוסרית המתחייבת, הולידה דעות קדומות.
ספקן: דעות קדומות?!
מאמין: מצטער, זה המצב. ההנחה המוקדמת לכל המחקר ההיסטורי קובעת שאין השגחה עליונה. לדעתם, היא אינה מתערבת במעשי בני אדם, ונסים לא ייתכנו כלל. את המאורעות, הן בטבע והן בתולדות העמים, ניתן לבחון רק בהקשרה הסיבתי של ההשתלשלות הטבעית, ותו לא. זו הנחה שלא הוכחה! היא נובעת מצורך פסיכולוגי להשתחרר מן התלות המוסרית בבורא. על כן, הנחה זו היא דעה קדומה, ולאורה יוצרים תיאוריות.
האם אינך מרגיש באותה אידיאה מסולפת שלאורה חינכו דורות? אידיאה שבגללה היו מוכנים לעוות את ההיסטוריה עצמה ולא רק לסלף את משמעות המאורעות.
זה מזכיר לי את הניסיונות שנעשו בשנים האחרונות להכחיש את עובדת השואה הנאצית, או לפחות לצמצם את היקפה. מלומדים נרתמו למבצע, ואפילו חיברו ספרי מחקר. גם אוניברסיטת סורבון המכובדת הצטרפה להילולה זו והוציאה לאור מחקר מנומק.
ואני שואל אותך, כלום יועילו כל המחקרים הללו למחוק את תודעת השואה האיומה הטבועה לעד בקרבנו? האם יצליחו להוכיח גם לנו, אפילו בעוד מאה שנה, שאנו המצאנו סיפור זוועה זה?
ספקן: נניח לעובדות עצמן. כנראה, אמת הן. אבל למשמעויות החורגות, פשוט איני מתחבר. איני מוכן לקבל תפיסות מעבר לעולם המוכר לנו.
מאמין: אתה שבוי בידי הקונספציה של המאה ה19-, "נטולת האלוקים", זו אשר חשבה שבכח תבונתה תוכל לפתור את כל בעיות העולם ולהבין את כל צפונותיו.
בדורנו כבר נגמלנו ממנה. רוב הנחות המדע של אותה תקופה כבר הופרכו. היום אנו צנועים יותר. אנו יודעים שלמרות הישגינו העצומים אנו בתחילת הדרך בלבד ואל סופה לעולם לא נגיע. לעד לא נבין את מהות החיים והחומר.
על כן, היום כבר אין מדברים על חוקים מוחלטים. לדעתנו, תזרח השמש מחר, רק משום שהצטבר ניסיון ארוך האומר שכך יקרה. החוקיות עצמה – כנראה, אבדה.
הקשב, אומר לך משהו לסיום. החג הקרב נקרא בפינו "חג הפסח". לכאורה, בחרנו את השם המתאים פחות למצבנו בהווה. יש לחג שמות נוספים במקרא, כמו "חג האביב" או "חג המצות". אלו מתאימים יותר לתאר את חגנו החל כל שנה באביב ואנו אוכלים בו מצות. אבל קרבן פסח? הרי כבר אלפיים שנה בקירוב לא הקרבנו אותו. האם יודע אתה מדוע בחרנו דווקא בשם זה?
בגלל המשמעות!
השם "פסח" מסמל את הפסיחה שפסח האלוקים בליל מכת בכורות על בתי ישראל, אשר לא היה בם הנגף. זו הפסיחה ההיסטורית הנמשכת מאז נס יציאת מצרים.
מי אינו מכיר את עובדת ייחודו של גורל עם ישראל בעמים? אמנם יש תשובות חלקיות: מדוע גואה האנטישמיות? מנין נובע השימור הלאומי המופלא? אבל תודה, כל אלו הן דיאגנוזות שלאחר מעשה שאינן פותרות את הבעיה עד תומה.
בשורת הגלות מן הארץ כתובה בתורה ובנביאים עשרות פעמים. זוהי "תכנית פעולה" לרדיפות במשך שנות ההיסטוריה. כך גם הפיזור שאין לו אח ורע בקורות העמים.
ולבסוף המופלאה שבתופעות, תחילתה של שיבת ציון: "…אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך…"
זהו הפסח בהיסטוריה היהודית. לכל מצב תמצא הסבר טבעי לסיבות שהביאו אליו. אבל סך כל ההתרחשויות בתולדות עם ישראל הן בניגוד לחוקי ההיסטוריה שפעלו בחיי העמים. הכול מוביל אל החיפוש אחר המשמעות.
תראה, ההיסטוריונים, גם אלו הכופרים ביציאת מצרים, עומדים דום בפני ה"פסח" ההיסטורי. הם יודעים, שלמרות כל ההסברים, יש משהו נוסף. כדברי אותו היסטוריון שמצא שכל התיאוריות שלו מתנפצות למראה עמנו "החי בכח גזרה אלוקית קדומה".
ספקן: אנו מדברים על פאפירוס מצרי, ואתה נזכר בקיום יהודי בגולה…
מאמין: הצגתי בכוונה תחילה את המקבילה ההיסטורית של נס יציאת מצרים. נסה להבחין בדמיון. שם התחולל הנס בעולם הטבע, וכאן התחולל אותו תהליך נסי בעולם ההיסטוריה. שם, למרות כל ההסברים, נותר הפלא המיוחד והיוצא דופן. שם בושרו כל המהלכים מראש, וכך גם כאן במקבילתה. הפליית בני ישראל והצגתם כיחידה לאומית היתה שונה מכל שאר העמים.
הדמיון עצמו הוא נס מופלא ומיוחד במינו.
האירועים המתוארים בפאפירוס איפובר הפתיעו בדמיונם למסופר בתורה על עשר המכות, ומרשימת ההקבלות בין פסוקי ספר שמות לציטוטים מתוך הפאפירוס ניתן להתרשם מן הדמיון המפתיע בין התורה לבין יומנו של איפובר המצרי:
ספר שמות
"ויהי הדם בכל ארץ מצרים…" (ז', כ"א)
"ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם…" (ז', כ')
"ויבאש היאור…" (ז', כ"ד)
"ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות כי לא יכלו
לשתות מימי היאור…" (ז', כ"ה)
"הנה יד ה' הויה במקנה אשר בשדה, בסוסים בחמורים
ובגמלים, בבקר ובצאן דבר כבד מאד…" (ט', ג')
"ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות וברד ותהלך
אש ארצה… ויהי הברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד
מאד, אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים מאז היה
לגוי…" (ט', כ"ג-כ"ד)
"ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה ובכל ארץ מצרים…" (י', ט"ו)
"ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם עד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שיבר…" (ט', כ"ה)
"ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם
והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסוף וירד עליהם הברד
ומתו…" (ט', י"ט)
"ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת…" (י"ב, ל')
"ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה
היושב על כסאו עד בכור השבי, אשר בבית הבור וכל בכור בהמה…" (י"ב, כ"ט)
"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם…" (י"ג, כ"א)
פאפירוס
מכות בכל הארץ. דם בכל מקום (2:5-6)
הנהר הוא דם (2:10)
האנשים נרתעים מלטעום – בני אנוש וצמאים למים (2:10)
אלה הם מימינו. זהו אושרנו! מה נעשה? הכל נחרב (2:10-13)
כל החיות לבם בוכה, הבקר גועה (5: 5)
עצים השמדו (14: 4)
אמנם כן, שערים עמודים וקירות נאכלו על ידי האש (2:10)
מצרים בוכה ארמון מלוכה בלא רווחיו בלא פירות בלא תבואה, אשר לו הם שייכים החיטה, השעורה, האווזים והדגים (3-6: 10)
אמנם כן, השחת הכל אשר אתמול עוד נראה. האדמה הושארה ללאותה כמו אחרי קציר פשתה (5:12)
אין למצוא פירות ולא ירק… רעב (6:1)
אמנם כן, בני הנסיכים הושלכו לעבר הקירות (4:3)
בתי הסוהר חרבו (6:3)
…היתה צעקה גדולה במצרים (12:30)
הנהמה נשמעת בכל הארץ, מעורבת בקינות (3:14)
האומנם זה סוף האדם, לא הריון ולא לידה! אוי, תפסיק נא
האדמה מן הרעש, וייפסק השאון (5:14)
הערים חרבו. מצרים עלית השחתה (2:11)
הכל נהרס (3:13)
מעונות האדם התהפכו ברגע (7:4)
ראה, האש עלתה גבוה גבוה ולהבתו הולכת נגד אויבי הארץ (7:1)