מדברים רבות על חוסר הידע להתמודד עם בעיות "הדור שלנו". לא אחת גורם חוסר ניסיון זה לנקיטת צעדים נואשים ופזיזים, הגובלים בקיצוניות ובחוסר גמישות. המקור לכול, הוא הטעות הגדולה של שליפת פתרון אינסטנט. פתרון זה מושפע מתחלואיו של הדור הבנוי על תרבות ה-"זבנג וגמרנו", "אוכל מהיר", "מזנון מהיר", "פיתוח תוך 30 דקות" ו"ניקוי תוך שעה".
תרבות זו מביאה בהכרח לשגיאת 'המהלך האקוטי'. אנו מרגילים את עצמנו לתת תשובות מיידיות, אף אם הן תהיינה חריפות יתר על המידה, בכדי לתת מענה לבעיות שורש עמוקות, אשר מתפרסות על פני ימים ארוכים ולעתים על פני שנים.
שינוי טבעים, רכישת הרגלים ובניית מידות טובות, כל אלו אינם יכולים להיווצר "אינסטנט בן רגע", בתוך 30 דקות, זבנג וגמרנו….
המהלך האקוטי והקיצוני יתברר כטעות גדולה כמעט בכל המקרים בעניינים הנוגעים לחינוך ולמשפחה. אין מקום לביצוע מהלכים דרסטיים, עזים ונמרצים בענייני חינוך, יש ליצור תהליכים אשר יש בכוחם להביא לתוצאה רצויה. התהליכים – מתמשכים וארוכים, וטווח הציפייה לתוצאה, בדרך כלל, אינו מיידי.
הדברים אמורים הן בכל הנוגע לפעולות אקטיביות, והן ביצירת תנאי סביבה הולמים לתהליכי החינוך.
הריצה המשונה, הנחפזת וחסרת הפרופורציות ליועצים, למטפלים ולפסיכולוגים, נובעת מחוסר ביטחון עצמי של ההורים בהצלחת חינוך ילדיהם. או אז הם מנסים לגבות את עצמם בהסכמת איש מקצוע כזה או אחר, לגיבוי הכשלון שאולי יבוא.
גם זו תחלואת העידן החדש, שלימד אותנו לרצות לראות את הכול טוב, עכשיו, מהר ומיד, ולהימנע מלקבל אחריות ולו הקטנה ביותר, על דבר שאיננו משוכנעים לגמרי שלא יחזור אלינו כבומרנג לאחר זמן.
ההורים מעודכנים היטב ויודעים שהתופעות בקרב הדור הצעיר, לא היו קיימות בעבר, אולם הם אינם מכירים בצורך להשקיע יותר בילד.
בלחץ העבודה, בלחץ החיים, בריצה וברדיפה, בעבודה המאומצת ובטרדות הרבות, שגם הם מכת דורנו, אין די זמן כדי לשבת ולהשקיע יותר בילד.