ויהי היום, שלמה יושב על כסא מלכותו, והנה הוא רואה את מלאך המוות, ניצב מולו, כשדוק של עצב ניכר על פניו. "למה אתה עצוב?" שואל שלמה. עונה לו מלאך המוות: "קבלתי הוראה להרוג את שני הסופרים שלך, אליחרף ואחיה". מיד קרא שלמה המלך לשני שעירים [שדים שעפים מהר], וציווה עליהם שייקחו את שני סופריו לעיר לוז. בעיר זו לא מת אדם מעולם לפני זמנו. הכל מתנהל שם על פי האמת, ואף אחד לא משקר, ולכן, אין לשטן רשות לפעול שם. כך, שני סופריו היקרים לו, יישארו בחיים…
למחרת, והנה שלמה רואה שוב את מלאך המוות, והפעם הוא מחייך. "למה אתה שמח?" שואל שלמה. "אגלה לך", אומר מלאך המוות, "אתמול הייתי עצוב כי קבלתי הוראה להרוג את שני סופריך בשערי העיר לוז, ונעצבתי כי לא ידעתי כיצד לגרום שילכו לשם, והנה אתה שלחת אותם בעצמך לשם, וכך יכולתי ליטול את נשמתם… תודה לך…".
מיד אמר שלמה את המשפט: "רגליו של אדם ערבים לו".
כאשר נגזר על אדם שיארע לו דבר במקום מסוים, רגליו יוליכוהו לשם. שלמה ניסה למנוע את הגזירה שנגזרה על שני סופריו, על ידי כך שהבריח אותם ללוז, והתברר שדווקא פעולת ההצלה היא שגרמה לאסון לבוא…
פרעה והמצרים סיימו את עשרת הסמסטרים. כולם מכירים ויודעים עתה מיהו בעל הבית של העולם. הבורא הראה את שליטתו המוחלטת בכול רבדי הבריאה, החל מהיאור והכינים וכלה במאורות. עם סיום "הלימודים" יצאו בני ישראל ממצרים, אך כעבור שלשה ימים פרעה מתעשת, מתחרט על השחרור, ומחליט לרדוף אחר בני ישראל כדי להשיבם מצרימה. ואכן, הוא יוצא עם צבא אדיר ומתחיל מרדף, שאמור להיגמר בניצחון המצרים.
כצפוי, המצרים משיגים את בני ישראל, כשהם חונים על שפת הים. מלפניהם הים, מאחוריהם המצרים, ומסביבם "סגר עליהם המדבר".
מה עשו בני ישראל? "ויצעקו בני ישראל אל ה`" (שמות י"ד, י`). בני ישראל צועקים מעומק ליבם אל ה` שיושיעם. אומר להם משה: "אל תיראו! התייצבו וראו את ישועת ה`!".
"ויאמר ה` אל משה, דבר אל בני ישראל ויסעו…", בני ישראל לא מבינים, לנסוע? לאיפה?
"ויט משה את ידו על הים ויולך ה` את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם…" (שמות י"ד, כ"א-כ"ב)
הים נקרע לשנים.
הים נקרע, בני ישראל עוברים בתוכו. מה עם פרעה והמצרים? איך הם מגיבים?
פרעה עושה את הבלתי צפוי:
"וירדפו מצרים, ויבואו אחריהם כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו אל תוך הים" (שמות י"ד, כ"ג). המצרים כאחוזי טרוף, ממשיכים קדימה לעומק הים. ואז מתארת התורה: "ויאמר ה` אל משה, נטה את ידך על הים, וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו… וינער ה` את מצרים בתוך הים, וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים… לא נשאר בהם עד אחד" (שמות י"ד, כ"ו-כ"ח).
פרעה רואה את הנס העצום, ולמרות זאת הוא ממשיך לרדוף אחרי בני ישראל, ומוביל את המצרים לאבדון…
חז"ל מבארים שהסיבה שאלוקים השמיד את המצרים דווקא במים, כי לאלוקים יש הנהגה שנקראת – מידה כנגד מידה. בדרך שהאדם מתנהג עם הזולת, באותה מידה הקב"ה מתנהג איתו. מכיוון שהמצרים הטביעו את ילדי ישראל במים, אלוקים בחר לאבדם במים.
צריך להבין, אלוקים יכול היה לאבד את המצרים במים ללא נס כה אדיר. בחופי תאילנד ואינדונזיה נהרגו מאות אלפים בגל צונאמי אדיר, וביפן עדיין מסרבים להתאושש…
אלא שכל המכות שהמצרים ספגו, לימדו אותנו – בני ישראל – פרק באמונה. ראינו את שליטת האלוקים בכל הבריאה כולה, מה לימד אותנו הנס של קריעת הים?
התשובה היא – כל עשרת המכות באו אל האדם. בים, האדם הביא את עצמו אל מותו.
וכך כותב הרמב"ן: "כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו, איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם, ואין בכל המופתים כפלא הזה, וזה באמת שיגעון להם …"
זוהי כוונת שלמה המלך: "רגלי האדם ערבים לו". כשאלוקים מחליט שהאדם יגיע למקום מסויים, רגליו יוליכוהו לשם, כי רגליו של האדם ערבים לתכנית האלוקית.
מי ייתן ורגלינו יוליכונו רק למקומות טובים…