בצפון איטליה, במרתפו של ארמון אצולה ישן, נמצאה באחת הפינות החשוכות בחבית קטנת ממדים.
המוצא, שהיה גם יינן חובב, מיהר לנקות את החבית משכבות האבק שהצטברו עליה. האדרנלין זרם בדמו בקצב מואץ, הוא חש כי התרגשותו נוסקת לשיאים חדשים.
החריטה שגילה על גבי החבית הצליחה להפתיע גם אותו. בחריטה אומנותית שנשאה את שנת 995, תואר כי היין שבחבית הוא יין ישן נושן מבציר הענבים המשובח של שנת 994.
הוא ניתר לגובה מהתרגשות. התברר לו, שחבית זו מכילה את היין המשובח ביותר, ששוויו נאמד בסכום רב מאד.
השמועה עשתה לה כנפיים, ומומחים בעלי שם הביעו חוות דעת מקצועית, כי אכן מדובר בחבית היין העתיקה בעולם.
לאור ההתעניינות הכלל עולמית בחבית היין ההיסטורית, החליטה החברה שברשותה נפל הממצא היקר, להעמיד את החבית למכירה פומבית.
מאות הגיעו להשתתף במכירה. מחיר הפתיחה הגבוה שעמד על עשרה מיליון דולר, לא עצר בעדם. כל אחד מהם היה מוכן להשקיע הון עתק, כדי שחבית היין העתיקה והמשובחת תעבור לרשותו.
המכירה נפתחה, והמחירים עלו בקצב מסחרר. בזה אחר זה נשרו רוב המתמודדים. כשהורה הצג הדיגיטלי על 50,000,000$, נותרו רק שני מתמודדים עתירי הון, שהתחרו ביניהם מי יזכה להיות בעליו של היין המיוחד.
בסופו של דבר נמכרה החבית למיליארדר צרפתי קשיש, אספן עתיקות מושבע וחובב יינות. באותו רגע לא היה מאושר ממנו.
הוא הרים את החבית אל על, קד קידה לציבור המריע. ואז, ברגע קט של חוסר זהירות –
נפלה החבית… התנפצה… תכולתה היקרה נשפכה ארצה…
לפתע, ללא כל התראה מוקדמת החלה ההתנפלות. הראשון התכופף ארצה על ארבע, מניח לחליפתו היקרה לטבול ביין, והחל מלקק במרץ. אחריו כולם, על חליפותיהם, עניבותיהם ומעמדם המכובד, כולם רכנו ארצה וליקקו. ליקקו והעוו את פניהם.
טעם איום… חמוץ… מגעיל… דוחה…
סביר להניח, שאילולא נפלה החבית, היה האיש מניח את היין מאחורי זכוכית משוריינת בחדר העתיקות שלו. נכדו שהיה יורש את האוצר, היה מציע אותו למכירה פומבית נוספת וגורף הון, רק כדי שתשכון החבית שוב מאחורי זכוכית של חובב עתיקות נוסף, וחוזר חלילה. איש לא היה יודע לעולם שהיין היקר והמשובח הוא יין חמוץ…