אצל אחד מילדיו של יעקב התגלו בעיות רפואיות. המומחים המליצו על ניתוח בבית חולים מפורסם בארצות הברית, שעלותו יקרה וכל ההוצאות הנלוות גבוהות מאד. אם בחיי היום-יום הוא עוד מסתדר, הרי שעכשיו אין הוא יודע מהיכן להתחיל לגייס את הסכום האגדי.
למי יפנה אדם בבקשת עזרה אם לא לבני משפחתו, בפרט שמדובר באח בעל אמצעים אשר יש באפשרותו לעזור. שרך יעקב את רגליו במעלה ההר. שם, על הפסגה המתנשאת, שוכן ביתו המפואר של אחיו.
קבלת הפנים הצוננת שזכה לה עם היכנסו אל הבית, לא מנעה בעדו מלבקש את אשר רצה. בקול לא לו הציג בפני אחיו את המטרה שלשמה בא וביקש ממנו שיואיל לעזור לו בהלוואה אשר תיפרע בתשלומים נוחים.
אולם האח הפנה את ראשו וסינן משפט נוקב וחודר לב: "לרגע הזה חיכיתי, לרגע שבו תתגלה נבזותך ותבוא לבקש בפרזיטיות נדבה, או איך שאתה קורא לזה `הלוואה בתנאים נוחים`. אם הגעת לשפל מדרגה זו, שוב אינך אחי".
בלב שבור יצא יעקב את בית אחיו, צמא כשהיה. אף ללגימת מים קטנה לא זכה. המילים הקשות "שוב אינך אחי", הדהדו באוזניו וגרמו לו לשכוח את שאר צרותיו.
טרם פנה אל ביתו, מיהר אל בית אביו הישיש והחכם וסיפר לו את שאירע. אין ספק כי אצל אבא ימצא מרגוע לנפשו.
האב שמע בכאב את הדברים ונאנח עמוקות. זה זמן רב ידע את דעותיו הנלוזות של בנו, אך לא העלה על דעתו כי בכוחו להגיע לשפלות כזאת, להתנכר לאחיו, עצמו ובשרו.
במילים שקולות ומדודות ניחם את בנו וביקשו לייחל לטוב. "ובקשר לאחיך, הנח לי לטפל בעניין זה".
כעבור שבוע, באחת משכונות ירושלים יצא ממכוניתו אדם הדור מראה. בגדיו העידו על עושרו הרב.
האיש צעד בבטחה על מרצפות האבן. בצעדים מהירים טיפס במדרגות הצרות אל הקומה העליונה ודפק דפיקה קלה על הדלת. "מי שם?" נשמע קול שואל.
"אבא, זה אני, שמעון, פתח לי!" השיב האיש. במקום שקשוק מפתחות, שמע שמעון את אביו שואל בשנית: "מי שם?"
שמעון התפלא על השאלה החוזרת, שכן מאז ומתמיד ידוע היה אביו כחד שמיעה, אך מיהר להשיב: "אבא, זה אני, שמעון".
לתדהמתו, נשמעת השאלה בשלישית: "מי שם?"
שמעון, שהכיר את אביו כאדם בריא שדעתו צלולה, החל לחשוב שמא החלה הזקנה להשפיע עליו.
אולם הפעם הרביעית לא הותירה מקום לספקות. לא מדובר בבעיית שמיעה, אלא בבעיה חמורה פי כמה. מאחורי הדלת שמע את אביו אומר: "שמעון??? איני מכיר אחד כזה. אנא בטובך, אל תטריד אדם זקן!"
ידיו של שמעון נשמטו לצדי גופו, כשהוא אינו מבין מה קרה ועל מה חרון האף הזה. על מה ולמה מסרב אביו להכירו. שמא חלה אביו במחלת השכחה? שוב ניסה את מזלו: "אבא, האינך זוכר? שמעון, שימי שלך".
הפעם נפתחה הדלת כדי חרך צר. האב עמד בפתח ופניו מביעות ניכור: "שמעון, הקשב היטב. אם אינך אחיו של יעקב, בני הבכור, אזי אינני אבא שלך. להתראות!"
* * *
רק זה הקשור לאבותינו הקדושים יכול לבקש ברכה והצלחה, רפואה וישועה, בזכותם.