העובדה שזרע עמלק התבולל בין האומות, גורמת לכך שהשפעתו הקלוקלת מורגשת בעליל בכל אשר נפנה. השפעה זו מחלחלת באפיקים שונים, לא רק אצל אומות העולם המתנכלות לישראל, אלא גם אצל עם ישראל. הרשע והשחיתות שעמלק הביא לעולם, אינם יודעים גבולות, והם מגיעים בערוצים גלויים וסמויים גם ללבבות עם קודש. על רקע הנחה זו, השנאה לעמלק כוללת גם שנאה לכל מה שהוא מייצג, והמצוה לאבד את זכרו מן העולם, משמעותה לעשות הכל כדי לשרש מן הלבבות כל זכר לשיטותיו הפסולות.
התופעות החיצוניות המתרחשות בעולם, הינן תוצאות של תופעות פנימיות המתחוללות בלבבות. עמלק לא היה מסוגל להתנכל בשעתו לעם ישראל, אלמלא שבלבבות חל אז רפיון שהתבטא בספיקות באמונה (עיין רש"י שמות י"ז, ח'). לכן, עלינו להשתדל לטהר את ליבנו ולהרחיק אותו מדרכו הגלויה או הסמויה של האוייב העמלקי.
עמלק לא היה העם היחיד שהתנכל לישראל, אמנם הוא היה הראשון שפרץ את חומת המורא שהקיפה את עם ישראל בצאתם ממצרים, אולם מאז אין כמעט אומה ולשון שלא ניסו להרע לישראל, כאשר היה סיפק בידם.
אף על פי כן הבדל גדול ועקרוני אנו מוצאים בין עמלק לבין שאר העמים. עמלק הוא נכדו של עשו והמייצג הרשמי והנאמן של שיטתו. שורש השוני שבין עשו לבין יתר אומות העולם, התגלה בשעתו כשבא הקב"ה לתת את התורה לעולם. לפני שהקב"ה נתן את תורתו לעם ישראל, הוא סבב על כל אומות העולם בבקשו לתת להם את התורה. אולם כל אחת מהן סירבה לקבלה, כל אחת מנימוקיה שלה.
כשבני ישמעאל או עמון ומואב סירבו לקבל את התורה היה זה מפני שתכונתם הפנימית מנעה אותם מלקבל עליהם עול התורה והמצוות; לאלו הפריע איסור "לא תנאף" ולאלו איסור "לא תגנוב". אולם כשבני עשו לא רצו בתורה, היה זה מן הנימוק שרוצחים הם. יצר הרציחה שלהם יסודו בתחושת הגאווה והאנוכיות המופרזת שלהם, שבגללה אין הם מוכנים לקבל יישות נוספת כלשהי לצידם. תחושת ה"אני ואפסי עוד" שאינה יודעת מעצורים, היא הגורמת להם לרצוח. זוהי מתכונת של רשעות מוחלטת שאינה נובעת מיצר מסויים, אלא מרשעות המזינה את עצמה.
ואכן, מעשי עמלק מתבטאים בחוצפה ובעזות כלפי כל גילוי של קדושה בעולם. זו הסיבה שעמלק הגיע ממרחקים להרע לישראל, למרות שבני ישראל לא התקרבו לגבולו, ולמרות שלא היה מסוגל להרויח מאומה מהתנכלותו לעם שיצא זה עתה ממצרים.
לכל אומות העולם עשוי להיות תיקון רוחני מסויים. כאשר מידותיהם ותכונותיהם, שכיום משמשות לרעה, יכוונו לאפיק טוב, הן עשויות לסייע לקדושה, ועל כן יש להן מקום מסויים בעולם. אולם הרע של עמלק הוא רוע, רשעות וחוצפה בתכלית, שאין להם כל אפשרות תיקון, ועל כן דינם להימחות כליל מן העולם.