מגילת אסתר מתארת עשרות אירועים שהתרחשו במהלך תשע שנים. ל"פאזל" גדול המתאר את התמונה הנשגבה של הצלת עם ישראל.
נציין כאן את הנקודות המרכזיות, שבהשתלב כל פרט ברעהו רואות עינינו את השמירה המתמדת בה ה' שומר על עמו ומגן עליו מכל צר:
א. בשנת שלוש למלכו, רק אז נרגע המלך מהחשש שמא עם ישראל יחזור לארצו כנבואת הנביא ירמיהו: "במלאת שבעים שנה אפקוד אתכם". כאשר חלפו אותן שבעים השנים (לפי חשבונו המוטעה) הרהיב עוז בנפשו והוציא את כלי בית המקדש כדי להתפאר בהם.
סדרי הגודל של 180 ימי המשתאות, ועל כולם המשתה בחצר גינת הביתן, שנערכו בתנאים של פאר שלא מוכר לנו, הביאו את המלך לזחיחות דעת שהסתיימה באסון.
ב. הזמנת כל תושבי שושן הבירה למשתה בן שבעת הימים, לשם הוזמנו גם היהודים. 18,500 יהודים באו ונכשלו.
ג. העימות בין המלך למלכה – ויכוח משפחתי שפורץ לציבור ולא נסגר כרגיל ביניהם.
ד. העונש המקסימלי – גזר דין מות – הוטל עליה על דבר פעוט ושולי יחסית.
ה. האגרות שהורו לכל גבר להיות שורר בביתו יצרו למלך תדמית של שוטה והפכפך, ולכן לא התייחסו לאגרות השניות ברצינות הראויה.
ו. בחירתה של אסתר. מכל בנות הממלכה האדירה, למרות שפע האפשרויות של המלך, נשאה חן בעיניו דווקא אסתר, לדעה אחת היתה בת 48 ולדעות אחרות אף מבוגרת יותר.
ז. נכונותו של אחשורוש להמליך בת בלי שם, אסופית, דבר חריג באותם זמנים ובכל זמן.
ח. עמידת אסתר בלחץ שלא לגלות את מוצאה, אף שלא הבינה מדוע מרדכי מצוה עליה שלא תגיד. רק לבסוף התגלה עד כמה הדבר היה קריטי לתכנית ההצלה.
ט. בגתן ותרש זוממים להתנקש במלך.
י. תכנית ההתנקשות הסודית של בגתן ותרש מתגלה למרדכי.
יא. מרדכי מחליט להעביר את המידע החשוב דרך אסתר, ולא להעבירו ישירות למלך.
יב. למרות שהציל את המלך לא קיבל על כך כל גמול, דבר מוזר ביותר בהתחשב במעמדו של מרדכי ובהצלת חיי המלך.
יג. עלייתו המטאורית של המן במערכות השלטון של המלך (לפני עלייתו של המן לגדולה הוא היה ספר ובלן – מקצועות בזויים).
יד. הגזירה האכזרית של המן על עם ישראל, ללא כל סיבה מוצדקת להרוג אומה שלימה ב-127 מדינות. לא נשמע כדבר הזה!
טו. נכונותו של המן לשלם עבור ביצוע הגזירה הון עתק של 260 טון כסף!! (כיכר כסף = 26 ק"ג כפול 10,000).
טז. ויתורו של המלך על סכום כה גדול: "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך" (מגלה על עומק שנאתו של המלך ליהודים).
יז. הושטת השרביט לאסתר למרות שהפרה צו יסודי, הידוע לכל, שדינו מוות.
יח. חלומו של המלך וחששו מקשר בין אסתר להמן נגדו.
יט. זריזותו של המן להגיע בשעת בוקר מוקדמת כדי לקבל את אישורו של המלך לתלות את מרדכי.
כ. החלטתו של המלך להעניק פרס למרדכי חמש שנים לאחר המעשה.
כא. החלטתו של המלך לשאול את המן על צורת התגמול המגיעה למי שהמלך חפץ ביקרו (למרות שידע שאותו איש הוא שנוא נפשו של המן).
כב. גאוותו של המן כי רק לו רוצה המלך לתת כבוד ויקר.
כג. הבקשה הכל כך מוגזמת לרכב על סוס המלך וללבוש את לבוש המלך תתבצע דוקא על ידי איש משרי המלך הפרתמים.
כד. כעסו של המלך על המן אהובו מאתמול, עד כדי חריצת גזר דין מוות מיידי עליו. (במקרה של ושתי נועץ המלך בחכמים יודעי דת ודין, ואילו כאן בוצע גזר הדין מיידית, ללא כל הליך שיפוטי).
כה. חרבונה נמצא בדיוק במקום, למרות שלא הוזמן למשתה. מהיכן ידע על התכנית לתליית מרדכי על העץ?כו. למרות שלא נשאל על כך, מסר חרבונה את האינפורמציה הקריטית שבגללה נתלה המן.
כז. פתרון האגרות. אי אפשר לבטל את האיגרות הראשונות, ורק הרשות שניתנה ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם הצילה את חייהם.
כח. נצחונם של היהודים על אויביהם, ובעיקר בשושן הבירה, שם הרגו שמונה מאות איש מגדולי שונאי ישראל.
כאמור כל פרט בפני עצמו אינו מגלה את הסוד שמאחורי מגילת "ההסתר", ורק בסוף ניתן לשבץ כראוי את כל הנסים.
חג הפורים, אותו אנו חוגגים, הוא חג הודיה לה' על נסיו ועל נפלאותיו בכל עת ובכל שעה. מניסי המגילה נלמד להתבונן באורח חיינו ולהבחין שגם הוא מורכב מנסים אין ספור.