במערך החשיבה הכללי התאזרחה מחשבה מעוותת המקשרת את החינוך להקניית ידע. מומחי החינוך למיניהם, שבידיהם מופקדים מאות אלפי ילדים, עסוקים יום וליל בגיבוש תכניות לימודים ובדרכים להקניית ידע.
ואמנם, אם המטרה הניצבת מול עיניהם של אותם אנשי "חינוך" היא הכשרת החניכים להישגיות ולהצלחה בחיים, יתכן בהחלט שהידע הוא מרכיב חשוב בדרך להצלחה, למרות שגם כאשר רק זו המטרה, הקניית ידע בלבד אינה מספיקה.
מבט אמיתי יגלה כי חינוך אמיתי פירושו – עיצוב אישיותו של החניך, הקניית ערכים, הפנמת תכונות נפש מתוקנות ודרכים להתמודדות עם קשיים ועם אתגרים בחיים.
חניך המקבל חינוך שמתמקד בידע ולא בתכנים, הופך לאוטומט מהלך, למין מחשב אנציקלופדי מקיף. אולם בכל הקשור לבניין האישיות, למוסר ולערכים הוא נותר בוסר, גם אחרי שתים עשרה שנות לימוד.
דוגמה בולטת לאמור, היא תופעת ההעתקה במבחנים. היו זמנים, שהמטרה העיקרית של החינוך היתה ללמד תלמידים כיצד להיות אדם טוב. ככל שהחברה החליפה את ערכי המוסר שלה ביכולת להצליח ובהישגיות, הכנות – היתה הקורבן הראשון. אוניברסיטאות רבות ערכו משאלי סטודנטים, שבהם נמצא כי באופן גורף, כמעט מחצית מהסטודנטים במוסדות הטובים ביותר מאמינים, כי העתקה במבחנים היא מעשה לגיטימי, כל עוד אינך נתפס.
אחת מבעיות החינוך של הדור היא שקיים רצון לדעה ולקדמה, להשכלה ולשכלול, אך מאחורי כל אלו עומדת גם רדיפת הכבוד, להיות במקום הראשון ולהשיג "קריירה".
רק מי שחונך להשתמש בידע שרכש כמנוף לבניין האישיות, ללמוד מכל דבר מוסר השכל, להבין מה טוב ומה רע ולפעול על פי החכמה שרכש, כחכמה מחייבת ולא כידע תאורטי בלבד , הוא זה שיהיה גם בחייו האישיים כעץ שתול על פלגי מים…
המבחן האמיתי של האדם אינו אם הוא יודע היסטוריה, מתמטיקה וגיאוגרפיה – למרות שגם ידע זה חשוב – המבחן האמיתי של האדם הוא האם הוא יודע כיצד ניתן לכבוש את הכעס, כיצד מתגברים על תאוות, איך לא הופכים להיות שחצנים, מתי יש לשתוק ומתי להגיב. החשוב ביותר הוא מה שמרכיב את אישיותו של האדם כאדם. זוהי החכמה הנדרשת לחיים עלי אדמות, זוהי גם החכמה העומדת לו לאדם בכל מצב ובכל זמן, כאשר הוא חי על פיה. זוהי דרכה של היהדות השואפת לבניית האדם השלם – כמטרה, כאשר כל השאר הם רק מכשירים להשגתה.