אשתו של אחד מ"חכמי חלם" לקתה פעם בריאותיה. משך שבועות ארוכים שכבה במיטתה חולה, כשמצבה נע בין ייאוש לתקווה. מאמצים רבים השקיע רופא המשפחה כדי לייצב את מצבה.
המליץ בחום על מנוחה מרובה, ועל שתיית חלב עיזים.
יצא בעלה החלמאי לקנות עז חולבת בכפר. בדרך התעייף והיה זקוק למנוחה קצרה, לצבור כוח להמשך המסע. הוא מצא את מבוקשו בפונדק דרכים וסיפר לפונדקאי על תכניותיו.
רכש החלמאי את העז ויצא לדרך חזרה כשהעז בעקבותיו. גם הפעם לא פסח על הפונדק. קשר את העז אל הגדר מבחוץ, ונכנס פנימה. הפונדקאי הגיש לו כוס משקה חם, ובעודו עסוק בכוסו, מיהר החוצה, ניתק את העז ממקומה על יד הגדר, ותחתיה קשר תיש.
סיים האיש את מנוחתו, שילם ויצא לדרכו, לחלם.
ובבית, נטלה האשה דלי גדול, ניגשה אל ה"עז" כדי לחלוב, ו…
"לא יוצלח שכמותך! הלכת להביא עז והבאת תיש!" גערה בבעלה.
"תיש?! הרי האיש אמר לי מפורשות שזו עז חולבת. הוא גם ציין שחלבה משובח ומיוחד במינו. לא יכול להיות. נסי שוב!"
"שום דבר! שיקרו לך. ראו את פרצופך החלמאי וחמדו לצון. חזור שוב, ועד שלא תראה במו עיניך את החלב יוצא מעטיני העז, אל תיקח".
אבל וחפוי ראש יצא האיש לדרך בשנית, כשהוא גורר את התיש אחריו.
ושוב, חניה קצרה בפונדק. על כוס משקה סח לפונדקאי את קורותיו, כשהוא מאשים את זדון לבם של אנשי הכפר. חייך הפונדקאי מתחת לשפמו ורץ להחליף את התיש בעז.
בהגיעו אל הכפר, חולל מהומה. "עז קניתי ושילמתי בעבורה. באתי הביתה, והנה תיש, אף לא טיפה אחת של חלב".
עמד הכפרי, ולמול עיניו הנדהמות מילא דלי מחלבה של העז. "על מה אתה מתלונן? הרי זו עז!"
חזר לאחוריו נכלם. חניה קצרה בפונדק על אם הדרך, והביתה עם התיש שהוחלף שנית.
ובבית חיכתה לו קבלת פנים צוננת. האשה התעקשה. יודעת היא לחלוב, ומה שבידו לא עז חולבת היא, אלא תיש!
והוא בשלו: "הייתי בכפר, ולמול עיני חלבו את העז. הרי זו עז ולא תיש!".
בחוסר רצון מופגן גרר את רגליו בשלישית. הפעם היתה החלטתו נחושה. שוב לא ייתן להם לתעתע בו.
נחוש בדעתו צעד לכפר, וחוץ מחניה קצרה בפונדק, כמובן, לא סטה מדרכו.
ובכפר שוב הקים מהומה: "שוב שיקרתם אותי, הרי זו עז ולא תיש!"
הכפרי ניגש, ולמול עיניו המשתאות מילא את הדלי חלב.
היה האיש מטרה ללעגם של בני הכפר. ביקש את סליחתם והתנצל: "איני יודע, איני מבין, אבל אשתי טוענת שזה תיש ולא עז. את היש אי אפשר לחלוב, היא טוענת. ואילו אני במו עיני רואה מלוא הדלי חלב. בבקשה מכם, בשביל שלא תאשים אותי אשתי שוב כי בטלן אני ולא יוצלח, תחתמו לי כולכם על כתב עדות, שעז היא זו ולא תיש!"
משועשעים מהעניין, כתבו לו כתב עדות מפורט ומוצהר, פירטו את ייחוסה של העז, צירפו את חתימותיהם ושילחו אותו לשלום.
בלב שקט צעד החלמאי. הפעם עדות חתומה בידו. בדרך קשר את העז ועצר למנוחה בפונדק. כעבור שעה קלה יצא בדרכו הביתה כשאחריו ה"תיש".
לא קשה לתאר את הצעקות שעלו מביתו של האיש. תושבי חלם כולה התאספו סביב הבית, אפופי דאגה. הנועזים שביניהם חדרו פנימה מבקשים להשכין שלום. "עז, עז חולבת קניתי!" קרא לעברם החלמאי.
"תיש! תיש עם זקן קנית! לא עז ולא חלב!!!" צעקה האשה.
הוציא הבעל מכיסו את כתב העדות החתום כדין, ומעיד בעדות נאמנה כי עז היא זו.
הוציאה האשה את התיש מהדיר, והוכיחה כי תיש לפניהם.
התכנסו חכמי חלם ודנו בעניין בכובד ראש שבעה ימים ושבעה לילות. מסקנתם הייתה פה אחד, כי אין זו לא תיש ולא עז, אלא בעל חיים ממין חדש: בכפר היתה עז, ובהגיעה לחלם, הפכה והיתה לתיש…
* * *
אנחנו מנסים להיות טובים יותר, מתוקנים יותר, אבל יצר הרע עושה בשקט את שלו. בלי שנדע הוא נוטל את כל הרכוש הרוחני שרכשנו.