עשיר גדול ומפורסם היה ברוסיה של אותם הימים ברודצקי שמו. עשירותו נודעה בכל רחבי אירופה בשל מפעליו הרבים ועסקיו המסועפים. במפעליו היו מועסקים אלפי פועלים בכל התחומים והמקצועות, מהנדסים וקבלנים, אמנים וציירים, רואי חשבון ועורכי דין, וגם פועלים פשוטים, כאלה שעומדים ליד המכבש או לפני התנור, מטעיני סחורה ובעלי עגלה, ואף פועלי נקיון שאחראים לניקיונם של כל אותם מקומות.
איש לא קופח אצל ברודצקי, מעסיק הגון היה, ודואג היה כי פקידיו ישלמו לכל אחד את שכרו בזמן המוסכם ללא שהיות וללא תקלות. ואכן ברודצקי לא סבל מעולם ממחלת האוברדראפט, ומשום כך יכול היה תמיד לעמוד בהתחיבויותיו.
מלבד עושרו והגינותו, היה גם איש חסד. כאשר שמע על קרוב משפחה, שנקלע למצוקה, מיד היה מצווה על פקידיו לצרפו אל רשימת מקבלי המשכורות. לרואי החשבון, שהיו נזעקים ומוחים על מנהגו, היה אומר: `הן אני משלם משכורת שוטפת לאלפי פועלים, ומה יזיק אם יהיו ביניהם עוד כמה מקבלי משכורות? וכך היו אותם נדכאים מקבלים קצבה חודשית למרות שלא עשו מאומה.
באחד הימים החליט ברודצקי כי ברצונו לראות את הנעשה במפעליו. רוצה הוא לשוחח עם מנהלי העבודה, לשמוע את הפועלים ותלונותיהם, שמא יוכל לעזור ולסייע. מעל לכל רוצה הוא להעניק מענקים מיוחדים לפועליו הנאמנים, לאות עידוד על עבודתם ופעלם.
ברודצקי הגיע עם עוזריו אל אחד המפעלים שבבעלותו. סייר באולמות התעשיה, והתעניין במסלולי העבודה. ביקש מהמנהל לכנס את כל העובדים לאולם הגדול, כדי לערוך עמם הכרות אישית ולהעניק להם את המענק.
עמדו הפועלים ביראת כבוד, ולבקשת ברודצקי ניגש הראשון והציג את עצמו: "מהנדס מכונות, עובד תשע עשרה שנה במפעל". ברודצקי מחייך במאור עיניים ונותן לו את המענק.
וכך לבא אחריו: "טכנאי מוסמך, חמש עשרה שנה במפעל", שוב חיוך ומענק נתחב לידו.
וכן הלאה: "פועל בפסי היצור, עובד עשר שנים", גם הוא זוכה למאור פנים ולמענק.
גם הבא אחריו זוכה: "פועל נקיון, אחראי לנקיון המפעלים, שלוש שנים במפעל", מענק נתחב גם לידיו.
ואז ניגש אדם מן השורה האחרונה פושט את ידו ואומר: "אני בן דוד שלישי…"
הכל פורצים בצחוק מתגלגל.
* * *
אכן, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אולם מה רב הוא המרחק בין אלו שעמלו, טרחו והרויחו את חלקם בצדק וביושר, לבין אלו המקבלים לחם חסד, ועוד מבקשים מענק…