מעשה במלאך הממונה על החלומות ובמלאך הממונה על ההצלחות שנפגשו. עמדו השניים ושוחחו, סיפרו זה לזה על סיפורי חלומות ועל סיפורי הצלחות. בטרם נפרדו איש לדרכו, קבעו כי מדי פעם ישובו להפגש.
הלך מלאך ההצלחות לדרכו, ונותר מלאך החלומות על עומדו. בלבו החל רוקם תכנית מרתקת ומשעשעת, אך גם זדונית ומרושעת. הוא יעולל תעלול, שכל השומע יצחק, ישבח ויפאר את מעלליו.
לאחר עבודת שטח מאומצת בת שבועות מספר, מצא אדם עשיר ובעל השפעה. שמו התנוסס כחבר דירקטריון ואף כיו"ר במקומות רבים.
ביתו המפואר השתרע על שטח נרחב, כשאליו מסונפים כמה דונמים של גינה ושל מגרשי ספורט. קומה שלמה בביתו היתה מיועדת לאנשי התחזוקה הקבועים, החל במנקים ובגננים וכלה בעובדי מטבח ובקונדיטורים מומחים.
כך נראו הדברים כלפי חוץ. החיים המשיכו לזרום במסלולם, והאיש המשיך לנהוג ברחובות העיר ברכבו המפואר. אולם מנהלי הבנק החלו לחוש אי נוחות מול משיכות הכספים המוזרות שגרמו לחשבונו לחריגה של מאות אלפים. שמועות עקשניות דיווחו שאט אט הטבחים והגננים פוטרו ואף הוצאות החשמל והמים קוצצו.
הבית מושכן, הטיול בוטל, אך איש לא הריח, איש לא חשד. המצב המשיך להדרדר והגיע עד פת לחם. ילדי התפנוקים מצאו את עצמם כמהים לפרוסת לחם פשוטה.
לראשונה בחייו חש האיש רעב מהו. הוא לא העז לבקש הלוואה, שלא לדבר על תמיכה, שמא חלילה ייוודע המצב ברשות הרבים. טובים היו לו ייסורי הרעב מייסורי הבושה.
כך נמשך המצב, עד שהגיע ערב שבו הלכו הילדים לישון בלי שהכניסו לפיהם פרור מזון במשך כל היום.
ה"עשיר" עלה על יצועו ועצם את עיניו, מצפה לשינה שתשכיח ממנו את צרותיו. אך נעצמו שמורות עיניו, ומלאך החלומות החל רוקם לו חלום מיוחד במינו.
ובחלומו, והנה ידיד ותיק משכבר הימים מציע לו עסקה היכולה להעלות אותו חזרה אל פסגת העושר. הוא פונה לידידים בעלי ממון ומצליח לקבל מהם הלוואות ענק בתואנה של השקעה מזדמנת הדורשת הון נזיל.
למרבה שמחתו, ההשקעה נושאת פירות. הצבע חוזר ללחיים, האושר שב לעיניהם, העבר כמעט נשכח.
הוא מחליט לערוך סעודת הודיה, שבה יספר לידידיו על ההצלה המופלאה שהגיעה ברגע האחרון.
בסעודת ההודיה, כאשר סביב השולחנות מסיבים עשרות ידידים ומכרים, קם העשיר על רגליו, ומתחיל בנאומו. הוא סיפר על המצוקה שפקדה אותו, על הקשיים, על הבושה שחשש ממנה. ולפתע, צעקה נמלטת מפיו: "הצילו!" הוא רואה מבעד לחלון צלף העומד לירות אל תוך האולם.
צעקותיו גוברות, הוא עולה לאוקטבות שמעולם לא ידע כי הן קיימות.
השכונה כולה שומעת את הצעקות, ושכנים באים לראות מה קרה.
הילדים מתעוררים משנתם וצועקים: "אבא אנחנו רעבים!"
השכנים שומעים ורואים, הסוד התגלה, והבושה נוראה.
מלאך החלומות עומד ומחייך, צוחק על התעלול ונהנה.
כעבור כמה ימים פוגש שוב במלאך ההצלחות ומספר לו על התעלול שעשה.
מלאך ההצלחות מזדעזע: בושה וחרפה, איך לא התביישת? לתת לאדם להרגיש בפסגה ולהוריד אותו עדי עפר?
ואתה, שאל מלאך החלומות, כלום אין אתה מעלה אנשים לפסגת ההצלחות, ובסוף, הללו עוצמים את עיניהם, רואים שכל חייהם היו חלום בלהות… שעשרות שנים לא עסקו בערכי אמת, בנצח המצפה להם מעבר לפינה…