כבר בפתח הוא הרגיש שכאן הוא מקום החלומות. כאן אפשר להנות ללא סוף. כאן מצויים כל תענוגות תבל תחת קורת גג אחת. "מי שבאמת רוצה להנות, יכנס!" כך כתוב על השלט בפתח.
הוא נכנס פנימה מהסס. צעדיו נבלעים בשטיחים הרכים, העשויים מצמר גמלים משובח. התאורה העדינה, המאירה את פינות הישיבה המפוזרות ברחבי אולם הכניסה, שבו את לבו והוא פנה לעברם. מבקש לחוש את טעמה המתוק של ישיבה בבית מלון כה יוקרתי. בלאות מתיישב הוא על הכסא, תוך כדי שהוא מסב את ראשו ימינה ושמאלה, מנסה להשביע את עיניו מעיצובו המרהיב של אולם הכניסה. תמונות מדהימות ארוגות על גבי שטיחים ענקיים הפרוסים מקיר לקיר. עיצובים ארכיטקטוניים מדהימים מפארים את תקרת האולם. בקיר הצפוני פתוחות דלתות ענק, המשקיפות לכרי דשא מרהיבים בצבעם הירוק והעז. ריח משכר נודף מעצי הפרי הפזורים בגן. בריכה שדגיגי נוי מקפצים בה, נוצצת לאור השמש בגן הנוי.
המקום בהחלט מוצא חן בעיניו. הוא רואה אנשים יושבים סביב שולחנות ערוכים מלאים בכל טוב. מלצרים לבושי הדר סובבים בין השולחנות, ומציעים למסובים ממיטב המאכלים, שריחם נודף למרחוק.
כן, הוא מאד רוצה להתאכסן כאן. הוא מוכן גם לשלם תמורת התענוג. הוא קם ממקומו בהיסוס, ניגש לפקידת הקבלה ומבקש לדעת מחיר שהות יום אחד במלון. הפקידה משיבה באדיבות לשאלתו.
הוא כמעט נופל תחתיו מתעלף. לא, לזה הוא לא ציפה. מספר בן חמש ספרות תמורת יום אחד בבית מלון?
הוא מתאושש מחלומותיו הוורודים בדבר השהיה בבית מלון זה, ולו לחצי יום. אך הוא רוצה לפנק את עצמו לפחות בכוס אחת של מיץ פירות טרופיים, סחוט ישר מן העץ, לשבת בגן הטרופי הממוזג ולהנות לפחות מעט ממנעמי בית מלון מיוחד זה.
הוא פונה אל החצר האחורית, התיישב באחת הפינות והמתין. המתנתו לא ארכה זמן רב. חיש מהר ניצב לפניו משרת צעיר, לבוש מדים מהודרים ושאל באדיבות למבוקשו, תוך שהוא מציע לו מגוון אפשרויות בהמלצת הבית.
"אמור נא לי", פנה האיש אל המשרת, "האם מתגורר הינך במלון?"
"אכן, כן!"
"כמה שנים מתגורר אתה כאן?"
"שנתיים".
"מהיכן מממן אתה את מחירי התענוגות הללו, והרי אתה כה צעיר לימים?"
"אני עובד בשירותו של בעל הבית, ותמורת כך יכול אני להנות, בתנאים מוגבלים, ממנעמי המלון".
* * *
כדי להנות ממנעמי העולם ללא תשלום, יש לעבוד בשירותו של בעל הבית – הקדוש ברוך הוא!