האם מתקבל על הדעת שישות כל יכולה כמו האלוקים תתעניין במעשי האדם?
_x000D_
האם היצור האנושי הקטנטן באמת שווה את היחס הזה?
_x000D_
השאלה אינה חדשה. שאל אותה כבר דוד המלך בספר תהילים:
_x000D_
"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". 
_x000D_
ניתן להציע לשאלה זו כמה תשובות. ראשית, על מה נסמכת הקביעה כי האדם קטן?
_x000D_
האם הגודל הפיזי קובע את רמת חשיבותו של עצם? האם סלע גדול "חשוב" יותר מאבן קטנה?
_x000D_
אם נבחן את העולם לפי פרמטרים של מורכבות ותחכום נוכל להסיק בנקל שהדבר המורכב והמתוחכם ביותר ביקום המוכר לנו הוא המוח האנושי. שום דבר אחר, אפילו לא צביר הגלקסיות הגדול ביותר, אינו מתקרב למורכבות וליכולות שקיימות במוח האנושי.
_x000D_
זאת ועוד, עצם הניסיון לחלק בין דברים "גדולים" ו"קטנים" ביחס להשגחתו של הקב"ה יש בו כדי להגביל את האלוקים. תפיסת יסוד ביהדות היא שהאלוקים הוא אינסופי. דברים הם גדולים או קטנים רק כאשר מודדים אותם בקנה מידה שיש לו גודל סופי.בפרספקטיבה של האינסוף גם העצם הגדול ביותר הוא זעיר ברמה אינפיניטסימאלית.
_x000D_
הטענה שאלוקים אמור להתעניין בגלקסיית אנדרומדה יותר מכפי שהוא מתעניין באדם רק משום שגודלה של הגלקסיה נמדד במאות אלפי שנות אור בעוד שאורך האדם מסתכם בכמה עשרות ס"מ הופכת את הקב"ה מאינסופי לסופי.
_x000D_
אולי התשובה המעמיקה ביותר לשאלה זו היא זו שנתנה בידי רבי צדוק הכהן מלובלין, מענקי ההגות הקבלית-חסידית בדורות האחרונים. כותב רבי צדוק הכהן: "השגחת ה` בנבראים היא מצד התפשטותו בהם".
_x000D_
הסבר זה מבוסס על הרעיון לפיו הבריאה האלוקית איננה אקט חד-פעמי שאירע אי שם בעבר הרחוק. היהדות גורסת כי הבריאה היא מעשה תמידי המתחדש בכל רגע ורגע.
_x000D_
זו גם התפיסה המשתמעת מהפסוק המופיע בספר תהילים: "לעושה אורים גדולים, כי לעולם חסדו". הפועל "עושה" מופיע כאן בלשון  הווה. הבריאה נתונה בהתחדשות תמידית. הקב"ה מקיים אותה ומחיה אותה באופן בלתי פוסק. ההשגחה פועלת אפוא בהוויה ככוח קבוע.
_x000D_
היא לא רק משגיחה על המציאות באופן פאסיבי (כפי המשמעות הרגילה של הפועל "השגחה"),
_x000D_
אלא מקיימת אותו.אין קיום לאף פרט במציאות, ולו הקטן ביתר, אלמלי בחר הקב"ה להעניק לה קיום.
_x000D_
ההשגחה אינה רק מעשה פאסיבי-חיצוני אלא מעשה אקטיבי של יצירת הוויה.ההשגחה חייבת אפוא לחול על כל פרט בבריאה  ולו גם הקטן ביותר, אחרת לא היה אותו פרט מסוגל להתקיים. 
_x000D_
ניסוח ברור לעיקרון זה אנו מוצאים אצל רבי חיים מוולוז`ין, מגדולי חכמי ההגות היהודית במאה הי"ט. בספרו "נפש החיים" הוא כותב:
_x000D_
"כל קיום העולמות כולם תלויות בהשפעתו יתברך רגע-רגע". הקיום עצמו מותנה בהשפעתה של ההשגחה הבלתי פוסקת.
_x000D_
קטנותו של האדם אינה עומדת אפוא בסתירה להשגחה האלוקית. ההשגחה האלוקית מקיימת כל פרט ופרט בבריאה ולפיכך זוכה כל פרט ליחס אלוקי.

_x000D_