נמחיש את הבעיה בדוגמא פשוטה. נניח שאדם רוצה להזיז את אצבעו.
_x000D_
מבחינה פיזיולוגית ניתן לתאר את תהליך הנעת האצבע בצורה די פשוטה.
_x000D_
המוקד המוטורי שנמצא במוח משגר איתות חשמלי בעוצמה של חמישים מילי-וולט. האיתות נע לאורכו של העצב הרדיאלי במהירות של כמאה מטרים לשנייה.
_x000D_
_x000D_
העצב הרדיאלי יוצא מן העורף, יורד עד לחוליה החמישית של עמוד השדרה, ומכאן מתפצל לזרוע הימנית והשמאלית.
_x000D_
_x000D_
אם נמשיך לעקוב אחר מסלולו נגלה שהוא ממשיך ועובר לאורך הזרוע והיד, ומתפצל בכף היד לחמשה עצבים שכל אחד מהם מוליך לאצבע אחרת.
_x000D_
כאשר האיתות החשמלי מגיע לאצבע הנכונה הוא מחולל גירוי שגורם לשרירי האצבע להתפשט או להתכווץ לפי הצורך, דבר שגורם להנעת האצבע.
_x000D_
_x000D_
התהליך כולו, כפי שתיארנו אותו עד כה, מבוסס על תהליכים שאותם ניתן לתאר באמצעות חוקי הפיזיקה והחשמל המוכרים לנו היטב. ברם, בנקודת ההתחלה של התהליך מצוי גורם עלום השייך לתחום שונה לחלוטין. ה"טריגר" שחולל את כל שרשרת התהליכים הפיסיולוגים שתיארנו לעיל היה – הרצון.
_x000D_
_x000D_
הרצון היא תופעה נפשית ששייכת לחלק הלא-חומרי של האדם. היא פועל יוצא של התודעה שאף היא בהיותה תופעה נפשית אינה מוסברת בתהליכים פיזיקאליים גרידא. הרי לנו תהליך שראשיתו בתחום הנפש והמשכו בתחום הפיזי.
_x000D_
כיצד מתאפשר הגישור בין שני התחומים הללו שתהום אדירה פעורה ביניהם?
_x000D_
_x000D_
הפליאה מתעצמת שבעתיים לנוכח העובדה שכרגיל איננו נוטים להכיר בהשפעות נפשיות ישירות על תופעות פיזיקאליות. טענותיו של אורי גלר כי הצליח לכופף כפיות ולעצור שעונים באמצעות כוח המחשבה, נתקלות אצלנו בספקנות מובנת שכן איננו מוצאים כל מכניזם שיוכל לתרגם את מחשבותיו של גלר לפעולות קונקרטיות בעולם החומר.
_x000D_
_x000D_
והנה, מבחינת התופעה הפסיכופיזית, מסתבר שבכל אחד מאיתנו קיים אורי גלר קטן המסוגל להשפיע על המציאות החומרית (לפחות של איברי גופו) באמצעות המחשבה…
_x000D_
_x000D_
כדי לפתור את הבעיה הפסיכופיזית ישנם כאלו המבקשים לטעון שהמרכיב הנפשי באדם הוא אשליה בלבד. לדידם האדם אינו אלא מכונה מתוכנתת היטב, מעין רובוט משוכלל בעל מגוון תגובות עצום אך ללא כל יסוד בלתי חומרי שניתן לכנותו "נפש".
_x000D_
_x000D_
כראיה לעמדתם מצביעים המדענים הללו על מחקרים חדשים המראים שלכל מחשבה או רגש המתעוררים באדם קיימת פעילות חשמלית מקבילה בנוירונים של המוח. אם למושג "צבע אדום" נלווית התעוררות חשמלית בנוירון מסוים, כך טוענים אותם מדענים, אזי אותו נוירון הוא הגורם החומרי האחראי ל"צבע אדום" ותו לא.
_x000D_
_x000D_
הבעיה בגישה זו היא שפעילות חשמלית אינה מסוגלת להסביר את "תחושת" הצבע האדום הנוצרת בתודעת האדם. לשם השוואה, גם כאשר מחשב מזהה צבע אדום ניתן לזהות פעילות חשמלית מקבילה המתרחשת בשבבי הסיליקון מהם הוא עשוי, אך פעילות חשמלית זו אינה מחוללת אצלו שום תחושה תודעתית. מכאן שהתודעה עצמה, למרות היותה קשורה לפעילות החשמלית מוח, אינה מוסברת על ידיה ואינה נובעת ממנה.
_x000D_
_x000D_
פרופ` ישעיהו ליבוביץ מסביר שגם מחשב בעל יכולת עיבוד-נתונים פנטסטית לא יוכל לפתח תודעה, שכן ההבדל בין האדם למכונה איננו כמותי אלא איכותי. תעלומת התודעה (והבעיה הפסיכופיזית היא רק ענף אחד של תופעה זו), כך טען ליבוביץ, אינו מסוג התעלומות שיש ביד המדע את הכלים לפענח אותם. לפיכך היא לא תבוא על פתרונה לא בהווה ולא בעתיד.
_x000D_
_x000D_
זוהי גם עמדת היהדות הגורסת שהחיבור בין הגוף לנשמה הוא מפלאי הבורא.
_x000D_
_x000D_
בברכת "אשר יצר" אנו אומרים: "ברוך אתה ה` רופא כל בשר ומפליא לעשות".
_x000D_
_x000D_
הביטוי "ומפליא לעשות" מתייחס, לפי המפרשים, לכך שהקב"ה "קושר דבר רוחני לדבר גשמי", כלומר, תולה את הגוף והנשמה האחד בשני. עצם קיומו של קישור כזה מהווה ראיה לקיומה של מציאות רוחנית שאינה כפופה לחוקיות הפיזיקאלית הרגילה המוכרת לנו מעולם המדע.
_x000D_