שני זרעים שכבו זה לצד זה באדמה הדשנה באביב.
_x000D_
הראשון אמר: "אני רוצה לגדול! אני רוצה לשלוח את שורשי עמוק אל תוך האדמה, ולשלוח את נבטי מעבר לשכבת הקרקע שמעלי… אני רוצה להצמיח עלים, ניצנים, ולהודיע על בוא האביב… אני רוצה לחוש בחמימות השמש על פני ובברכת טל הבוקר על עלי הכותרת שלי!" והוא גדל.
_x000D_
לעומתו, הזרע השני אמר: "אני חושש שאם אשלח את שורשי אל האדמה, לא אמצא מאומה בחשיכה. אם אעשה את דרכי אל האוויר, ייפגעו נבטי הקטנים… אם אפתח את עלי, יבוא חילזון ויאכל אותם. ואם יהיו לי פרחים, יבוא ילד ויקטפני. עלי להמתין עד שאחוש בטוח", והוא אכן המתין.
_x000D_
תרנגולת שטיילה בחצר מצאה את הזרע שהמתין ואכלה אותו.
_x000D_
לסיפור החביב על אודות שני הגרעינים יש מה ללמד אותנו, כהורים.
_x000D_
אנו משתדלים לחנך את ילדינו למידות נפש טובות כמו שליטה, איפוק, סובלנות, כבוד, אהבה, וכן הלאה. מאלפים אותם גם דעת בכל הקשור לחכמת חיים, להשקפה נכונה ולמבט נכון על העולם. דואגים להם לכל צרכיהם – מזון, ביגוד, בריאות, השכלה, מידע ועוד.
_x000D_
את כל אלו אנו משתדלים להעניק לילדינו ביד רחבה, בשמחה ובעין טובה.
_x000D_
לעתים, מתוך עודף רצון טוב, מתוך פרישת חסות מוחלטת על הילד, אנו מאבדים ערך מאוד חשוב, את הרצון לצמוח.
_x000D_
בפרישת חסות מיותרת, אנו מצמצמים במו ידינו את עולמו של הילד, מעניקים לו הכול ומכניסים אותו לבועה. הוא חי בתחושה שכל מה שנמצא מחוץ לאותה בועה מהווה עבורו סכנה, קושי ואתגר בלתי אפשרי.
_x000D_
הילד קולט את המסר יפה, הוא מחזיק היטב "בסינר," מתרפק על החיבוק החם ומסרב לצמוח, לגדול, לחדול מלהיות תלותי ולהפוך ממקבל לנותן, לעצמאי שיש לו אפשרות לגדול.
_x000D_
ה "סינר של אמא" הוא טוב ונעים, אך רק כמצע להתפתחות, כבסיס לגדילה אמיתית ולצמיחה איכותית. "סינר "העוטף חזק מדי, שמחבק ומכסה את העולם שבחוץ, מפחד שמא ההתנתקות תבוא מוקדם מהצפוי, מפסיק להיות "סינר" מחבק, הוא הופך לסינר חונק.
_x000D_
בניין נכון של אישיות הילד מצריך, בדיוק כמו הזרע שבאדמה, מצע שיש בו את כל המרכיבים המאפשרים התפתחות טובה. אולם זאת מתוך הכרה ברורה שנפשו של הילד אינה ברשותנו, אלא היא הופקדה בידינו כדי לספק לו את מיטב הכלים, כדי שתוכל להגשים בעצמה את הדרך שהתווינו לילד, דרך התורה.
_x000D_
פעמים, ההורה מביט בצער אחר בנו המגלה עצמאות. הוא חש כאילו הבן מתרחק ממנו. שוב הוא אינו אותו ילד מתרפק, מתחבק, הזקוק ללטיפתו ולקרבתו היום יומית. הוא שוכח שזו המטרה. כי כדי לגדול ולצמוח צריך להתמודד, להתאמץ, לצאת מהחממה הנעימה ולחיות את החיים האמיתיים.

_x000D_