על סף שנתו המאה נודע לו לאברהם שהוא בסך הכול בתחילת הדרך. חיים עשירים היו מאחוריו, חיים מלאי פעילות רוחנית שהביאוהו אל קרבת אלוקים שאין דומה לה. עם זאת מתברר לו, שעדיין לא הגיע אל הייעוד האלוקי. רק עכשיו, בגילו המתקדם, מצווה עליו האלוקים: "ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים… ויאמר אליו… התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א`).

משמע, שכל חייו של אברהם, האיש המורם מעם, מחדש האמונה, שהיתה למהפכה הרוחנית הגדולה אשר שינתה את פני החברה האנושית עד לבלי הכר – חסרה לו התמימות. הוא, שמאמונתו הבהירה באלוקים הגיע אל אהבת האדם במיטבה והפליא במידת הכנסת האורחים שלו – מתברר לו לפתע שסך חייו עד היום, על הניסיונות הקשים, על המאבקים הבלתי נלאים לשלמות אישית, לא היו אלא הכנה. הכנה בלבד אל הפיסגה הרוחנית שאליה חייב היהודי להעפיל במשך ימי חייו.

הנה פגשו הצו "היה תמים", בגיל שבו כבר נח האדם על זרי הדפנה של פעילותו רבת השנים. בגיל זה נקרא אברהם להמשיך במסע אל השלמות. זוהי מצוות ברית המילה המוכרת לנו כל כך. מה טמון במצווה זו המובילה את היהודי אל ייעודו?

זוהי אמת היהדות – מלחמה נגד הפיצול בין הגוף לבין הרוח. זוהי התרבות היהודית המאזנת בין הכוחות המנוגדים שבאדם. זוהי התרבות המתייצבת מול תרבות המזרח ותרבות המערב כאחת. מול תרבות המזרח שאינה יודעת כיצד לשלוט בתאוות הגוף, שאינה מסוגלת להפעילו. על כן בורחת רוח האדם במזרח, תוך דיכוי הגוף, אל מנטרות ערטילאיות המתאיידות בשמי הנירוואנה. ומול תרבות החומר המערבית המשועבדת לתשוקות הגוף, בלא שום כוונה להשליט עליו את ערכי הרוח. ניצבת היהדות כמאחדת את הכוחות המנוגדים הללו. באמצעות מערך מצוותיה היא מצליחה להשליט את יסודות הרוח על הגוף, ובכך היא מעניקה לגוף את האיזון ואת ההרמוניה.

מה הוא הכשלון הגדול של התרבות האירופית? היא אינה תרבות גופנית. לתרבות האירופית הגוף הוא ענין של ספורט בלבד, ואילו לתרבות היהודית הגוף הוא ענין של קדושה. בריתי בבשרכם! התרבות האירופית מתנכרת לכוחות הבלתי מרוסנים של הבריאה או מסתפקת בעשותה אותם נושא חשוב של אמנות. שם באמנות, היא מגלה את הטרגיקה של האדם שנולד חצי מלאך וחצי חיה.

כל חינוך אמיתי שואף לפתח ולתקן את אופיו ואת תכונותיו של החניך. אכן, הניסיון ההיסטורי מראה כי אופיו של האדם ותכונותיו הם כאלו רק כל עוד הגוף מתנמנם. אין אופי ואין תכונה המתקיימים בפני פרוץ הגעש. אחרי ההתגעשות לעתים קרובות האדם עצמו מתבונן ומתפלא: מה עשיתי? איך יכולתי? כי הוא אינו מכיר את… גופו, הוא לא קיבל חינוך גופני.

את תחילת החינוך הגופני קיבל אברהם על סף שנתו המאה. הברית נחתמה דווקא באיבר ההולדה של האדם. בכך היה המסר כפול. זהו האיבר המבטא מצד אחד את התשוקה במלוא עוזה, ואין כמוהו עד נאמן אילו אסונות הביאו על עצמן הבריות שלא ידעו לרסנו, לשלוט עליו, לשמור על גבולותיו. והמסר השני הטמון בו הוא שעיקר תפקידו של אברהם הוא להעביר ברית זו לתולדותיו. למען תיבנה החברה האנושית על היסודות הבריאים של האיחוד בין הגוף והרוח, הגוף המקודש על פי דרישות הרוח.

מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה וליקחה"