בסוף פרשת הבריאה, כאשר הקדוש ברוך הוא סיים לברוא את העולם, כתוב:
_x000D_
"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
_x000D_
זאת אומרת, שיש לנו עדות של התורה, שהעולם הוא "טוב מאד".
_x000D_
מי שטוען שהעולם הוא לא מקום טוב, הרי הוא חולק על דברי התורה הקדושה.
_x000D_
אם כך נשאלת השאלה:
_x000D_
מדוע אנשים רבים כל כך אינם מצליחים להסתדר ולהיות מאושרים? אם העולם כל כך טוב, מדוע בני אדם מסתובבים בו בלי האושר המיוחל?
_x000D_
שאלה זו קשה שבעתיים בעידן המודרני, אם לפני כמה מאות שנים נאלצו אנשים לחיות ללא מזגן ומכונית, מייבש ומכונת כביסה, הרי שכיום אנו מוקפים בכל כך הרבה המצאות נפלאות שהיו אמורות להפוך את החיים לגן עדן עלי אדמות.
_x000D_
אם היינו מתארים לאדם שחי לפני המהפכה הטכנולוגית את החיים הרגילים של אדם ממוצע בשנות האלפיים, הוא מן הסתם היה משוכנע שהבריות בעולם שכזה יסתובבו מחויכים ומדושני עונג.               
_x000D_
מדוע זה לא ממש קורה?
_x000D_
בספר חובות הלבבות,
_x000D_
(נכתב לפני קרוב לאלף שנה על ידי רבנו בחיי בן יוסף אבן פקודה, ונחשב לאחד מספרי המוסר היסודיים ביותר)                      
_x000D_
מובא הסבר ותשובה לשאלה, מדוע אנשים אינם מרוצים מהחיים, על פי משל.
_x000D_
(שער חשבון הנפש, חשבון עשרים ושתים)
_x000D_
המשל הוא,
_x000D_
לקבוצות אנשים שנוסעים בנסיעה ארוכה וקשה, עם בהמות רבות טעונות במשאות. הדרך היא ארוכה מאד, וכל ערב וערב הם עוצרים לחניית ביניים, ועליהם לפרוק את המשאות מעל הבהמות, ולטעון מחדש עם בוקר.
_x000D_
הפעולה של פריקת המטענים והטענתם מחדש,היא פעולה שקל מאד לעשות אותה כאשר כמה בני אדם ביחד מבצעים אותה, אבל היא קשה מאד לביצוע על ידי אדם בודד.
_x000D_
ולכן, במידה ובני החבורה יעזרו זה לזה לפרוק ולטעון, הפעולה כולה תסתיים במהירות. ואולם, אם כל אחד יטפל רק במטען שלו, הפעולה תתמשך על שעות רבות כל יום, והנסיעה הארוכה תהפוך לסיוט מתמשך.
_x000D_
הנמשל לדרך הארוכה, הם חיי האדם בעולם הזה.
_x000D_
החיים מלאים במטלות שונות ומשונות. אותם מטלות, הם מטלות כבדות מאד לאדם בודד, אבל הם קלות בהרבה כאשר בני אדם עוזרים זה לזה.
_x000D_
ולכן, אם בני האדם היו עוזרים אחד לשני, הם היו צולחים את החיים בקלות רבה. אבל כאשר החברה מתנהלת ללא עזרה הדדית, וכל אחד נאלץ להתמודד לבדו עם קשיי החיים, הופכים חיים אלו לקשים מאד.
_x000D_
למעשה, מי שחושב על הדברים בצורה מתמטית עלול להיתקל בקושי מסוים בהבנת דברי חובת הלבבות.
_x000D_
אם פריקה של מטען אחד לאדם בודד אמורה להימשך על שעה שלימה,
_x000D_
הרי ששישה אנשים יעשו זאת בעשר דקות.אם נצרף לזה את העובדה שבתמורה לפריקת המטען גם בעל המטען יצטרך לעזור לחמשת האנשים הנותרים לפרוק את מטענם, הרי שהוא יעבוד על פריקת ששת המטענים במשך שעה בדיוק.
_x000D_
נמצא שהוא לא הרוויח כלום מכל העזרה ההדדית.
_x000D_
התשובה לשאלה זו היא כך –
_x000D_
כאשר שישה אנשים פורקים מטען אחד, הזמן והכוח שהפעולה דורשת מכל אחד מהם איננה אחד חלקי שש מכמות הזמן והאנרגיה הדרושה לאדם הפורק לבדו, אלא הרבה פחות מזה.
_x000D_
לדוגמא – אם לאדם בודד פעולת הפריקה לוקחת שעה, הרי שלשישה אנשים הפורקים יחדיו הפעולה תיקח חמש דקות וכך גם ביחס לעוצמת הקושי הפיזי של הפעולה.
_x000D_
תובנה זו נכונה גם ביחס למטלות החיים.
_x000D_
כאשר קבוצת אנשים לוקחת מטלה מסוימת,היא תעשה את זה ביעילות ובקלות, בלי שום השוואה לאדם הבודד, גם באופן יחסי למספר הנפשות.
_x000D_
נקודה נוספת, קשורה ליעילות הגבוהה של קבוצת אנשים העובדים בשיתוף פעולה.
_x000D_
לכל אדם יש כישורים אחרים,
_x000D_
לאחד יש חוכמת חיים, אבל אין לו מרץ ומעוף.
_x000D_
לשני יש מרץ ומעוף, אבל אין לו חוכמת חיים.
_x000D_
לשלישי אין לא זה ולא זה, אבל יש לו כסף.
_x000D_
לאדם הרביעי אין כסף, אבל יש לו כוח פיזי רב, ויכולת התמדה.
_x000D_
כאשר ארבע אנשים אלו עובדים בשיתוף פעולה, הם יכולים להשתמש בכל סוגי הכישורים. לקבוצת בני אדם אלו יש חכמת חיים, מרץ, כסף, וכוחות נפש. ולכן, כאשר בני אדם פועלים יחדיו בשיתוף פעולה אמיתי, הם יכולים להתמודד עם כל בעיה בקלות רבה.
_x000D_
זו הסיבה לכך שהדבר המועיל ביותר להתמודדות עם קשיי החיים היא העזרה ההדדית של בני האדם זה לזה.

_x000D_