למעיין מעט בפרשה, צצה מייד תמיהה על המהלך המתואר בה. כיצד פרעה רואה וחווה מכות קשות, ועדיין נשאר דבק בעקשנותו? כיצד אדם חכם מסוגל להתעלם מעדויות חותכות לכוחו של ה'? אומנם הקב"ה הכביד את ליבו, אך היה זה רק לאחר חמש המכות הראשונות, ותמוהה אפוא התנהגותו של פרעה, לפחות במחצית הדרך.
התנהגותו של פרעה מאירה זווית פסיכולוגית מרתקת להבנת מנגנון הכפירה, המכונה בשפה המקצועית Denial = 'הכחשה'. מערכת ההכחשה הינה חלק ממנגנוני ההגנה של האדם, הפועלים גם באופן לא מודע. אדם מסרב להכיר באמת ובמציאות מוכחת, במקרה שאמת זו עלולה להיות כואבת, מאיימת או מערערת.
ה'הכחשה' גורמת להתנגדות למציאות, אף שזו נראית נכונה ומתבקשת. מנגנון ההכחשה מאפשר לאדם להימנע מעימות עם אמיתות קשות, ומגינה על הנפש מפני תחושת חרדה או איום. דבר המזכיר את אמירתו של הסופר מארק טוויין: "קל יותר לשטות באדם, מאשר לשכנע אותו שהוא טועה".
הכפירה של פרעה מתחילה בהכחשה מוחלטת בכוחו של ה'. סירובו העיקש להכיר במציאות, ממשיכה גם כאשר זו מוצגת בפניו באופן ברור וכואב. הוא מתעמת עם משה ואהרון ואומר: "מי ה' אשר אשמע בקולו? לא ידעתי את ה'" (שמות ה, ב). פרעה מסרב להתמודד עם אמת שאינה נוחה מבחינתו. הוא רואה עצמו כאלוהים, ואינו יכול להרשות לעצמו להכיר בכוח עליון מעליו.
פרעה, בהכחשתו, מביא אסון קטסטרופלי על עמו. הוא ממשיך להתעלם מהמציאות, גם כאשר זו פוגעת בו ובעמו. הברד הורס את היבול. הצפרדעים ממלאות את הבתים. ההכחשה מביאה סבל רב יותר לעמו ולו עצמו.
דמותו של פרעה מזמינה אותנו להתבונן בעצמנו ולשאול: באלו תחומים אנו מכחישים את המציאות? גם אנו עלולים למצוא את עצמנו דוחים אמיתות מסוימות כדי להימנע מתחושת איום או אשמה, או משום שהן מחייבות אותנו לעשות שינוי. ההכחשה באה לידי ביטוי למשל כאשר האדם מתעלם מסימנים בריאותיים ברורים, מתעלם מהרגלים מזיקים כמו עישון או תזונה לא בריאה ("לי זה לא יקרה") מבדידותו ("אני פשוט אוהב להיות לבד") או מתעלם מבעיות בקשר בבית.
אומנם ההכחשה, בשלביה הראשונים, עשויה להיות טבעית, נחוצה ונכונה כדי לאפשר לאדם להתמודד עם ההלם הראשוני מבלי לקרוס, אך בטווח הארוך היא עלולה להזיק. דחייה מתמשכת של מציאות עשויה להוביל לבעיות משמעותיות יותר, כמו הרעה במצב הבריאותי, הרס מערכות יחסים, או קושי להתמודד עם משברים.
את התופעה הזו, אנו פוגשים לעיתים בסמינרים של ערכים. ישנם אנשים המודים בפה מלא שאין להם תשובות להוכחות החותכות שאנו מציגים בפניהם, אבל הם מכחישים את ההכרח בשינוי מעשי בחייהם.
ישנן התייחסות רבות במקורות היהדות למצב נפשי דומה שבו האדם מתעלם מהמציאות או בורח ממנה כדי להימנע מכאב, קושי או אחריות. כגון: "דרך כסיל ישר בעיניו" (משלי יב, טו), "אין אדם רואה נגעי עצמו" (ברכות ה, ב), "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין ט), ועוד. ההכחשה, אפוא, היא אויבו של ההיגיון הבריא.