מעקדת יצחק ועד למסעות הצלב

במשך שנים רבות היוותה הקהילה היהודית בשפיירא חלק מן הנוף העירוני, ונחשבה למרכז היהודי החשוב ביותר באשכנז. בשנת ,1096 עת הגיעו נושאי הצלב אל העיר, הגיעה קהילת שפיירא לסוף דרכה, ויהודים רבים נשחטו על קידוש השם, כאשר סרבו לקבל עליהם את ה"אמונה" הנוצרית.

משהגיעה השמועה הנוראה לערים וורמייזא ומגנצא, התכנסו בני הקהילות בבתי הכנסת ונטלו את נפשם בכפם, כדי שלא ליפול בידיהם האכזריות של בני "דת האהבה". ילדים פשטו את צוואריהם לשחיטה, וזקנים ונשים העדיפו למות מיתת עצמם. תקופה זו מוכרת בשם "גזירות תתנ"ו".

עקידתם העצמית של קהילות שו"ם, מעוררת בזכרוננו את זכרה של עקידת יצחק, שנעקד בידי שאברהם אביו בציווי האלוקים. אלא שהבדל יש בין עקידה זו לעקידתם, בעוד אברהם אבינו נצטווה לעקוד את בנו ישירות מפי הבורא, הוריהם של ילדי קהילות שו"ם עקדום, מתוך שלמדו מאבותיהם על ציווי זה. בפרט זה גדולה היתה עקידת שו"ם מעקידת יצחק, וגדול היה נסיונם מנסיונו.

לאור מסקנה זו, יש לנו לשאול מדוע מוזכרת עקידת יצחק בתפילתנו בימי הרחמים, ואילו עקידתם אינה מוזכרת? אם לרחמים נועדה הזכרת העקידה, וכי לא עדיפה הזכרתם?

עיון מדוקדק בציווי עקידת יצחק יגלה עד מהרה, כי גדול לאין שיעור היה נסיונו של אברהם מנסיונם, על אף שגם במחיצת קדושים אלו אין כל בריה יכולה לעמוד.

עקידת יצחק נסיון?

השאלה המרכזית, העולה מפרשת העקידה הינה שאלת מהות הנסיון בו נתנסה אברהם אבינו. האם יכול היה אברהם לסרב לציווי אלוקי ומפורש? האם אדם שהקדיש את חייו לפרסום אמונת הבורא, יתכחש לציווי בוראו? האם לאחר שנתגלתה לו אמיתות האלוקות ימרוד בה, כיון שמנוגדת היא לרצונותיו? האם לא הבורא הוא שהעניק לו בן, ומה לו כי ילין, כאשר מבקש הבורא את פקדונו?.

שאלות אלו הביאו את פרשני המקרא לחפש את ההסבר האמיתי למהות הטמונה בין כפליו של ניסיון זה, ולהבין במה נשתנה ניסיון זה משאר ניסיונותיו של אבינו אברהם.

מן הפסוקים עולה כי הקב"ה מצווה את אברהם לקחת את בנו, ללכת אל ארץ המוריה ולהעלותו לעולה: "ויאמר קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". את המיקום המדוייק של ההר, עליו תתבצע העקידה, אין הוא מגלה לו ומסתפק במילים "אשר אומר אליך". למרבה הפליאה לא מובא בהמשך הפרשה כי נתגלה אליו הבורא טרם העקידה, כדי להודיעו היכן יעקוד את בנו. הייתכן כי אברהם לא ימתין להודעת הבורא, ויחליט על דעתו היכן הוא המקום?

במילים: "אשר אומר אליך", לא נתכוון הבורא למיקומו הגיאוגרפי של מקום העקידה אלא לנשוא העקידה. וזהו ביאורם של הפסוקים: "קח נא את בנך… ולך לך אל ארץ המוריה" – במילים אלו מגלה הקב"ה לאברהם כי מיקומה של העקידה הוא ב"ארץ המוריה… על אחד ההרים". "והעלהו לעולה" – את מי להעלות לעולה? את "אשר אומר אליך".

במילים: "אשר אומר אליך" מבקש הקב"ה להבהיר לאברהם כי לא יוכל לקיים את "והעלהו לעולה", עד להתגלות נוספת בה יגלה לו את מי להעלות לעולה.

נמצא כי שתי אפשרויות להבנת רצון הבורא ניצבו בפני אברהם. האחת כפשוטה – שיקח את בנו ויעלהו לעולה על אחד ההרים, עליו יצווהו הבורא. והשניה – שיקח את בנו אל הר המוריה אך יעלה שם לעולה את אשר יצווהו בהתגלות נוספת.

אברהם, שנביא היה, הבין את כוונתו האמיתית של הבורא, אלא שנסתפק אם הבנה זו מקורה בבהירות הנבואה או שמתוך אהבתו לבנו נוטה הוא לפרשה כך. האם במילים: "אשר אומר אליך" נתכוון הבורא כי לא יקריב את בנו, אלא את המיועד לכך? או שמא נתכוון הבורא שיעקוד את בנו, ואין במילים: "אשר אומר אליך" אלא כדי להורותו את מקום העקידה.

מתוך אהבתו לבוראו ומתוך חשש כי מחמת אהבתו לבנו יחידו מעדיף הוא את הביאור האמיתי, החליט אברהם לאמץ את הגישה המחמירה מתוך מחשבה כי אם אכן אין זו כוונת, הבורא הרי הוא יתגלה אליו ויעמידו על טעותו.

בבחירתו מגלה אברהם את אהבתו לבוראו ואת יראתו שמא מתוך נגיעותיו האישיות מפרש הוא את רצון הבורא שלא כהוגן. לאור זאת מתבהרות המילים הנאמרות לאברהם על ידי המלאך לאחר העקידה: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני".

יראת האלוקים היא שהביאה את אברהם אבינו להחמיר על עצמו בספקותיו, ובכך גילתה את יראתו האמיתית.

אהבה מקלקלת השורה

נמצא כי כאשר עקד אברהם אבינו את בנו, לא מתוך ציווי הבורא עקדו, אלא מתוך פרשנותו האישית לציווי זה. בכך מתעצמת העקידת יצחק על עקידות שו"ם.

קדושי שפיירא וורמייזא ומגנצא, אכן לא שמעו את ציווי קדושת השם מפי הגבורה, אלא מאבותיהם שקבלו מאבותיהם ששמעו מפי הגבורה. מששמעו, לא נותר ספק בליבם באשר לאמיתות התורה, ומכאן שצווי קדושת השם היה בהיר להם יותר מציוויו של אברהם. קדושי שו"ם מסרו את נפשם על קדושת השם מתוך הוודאי, ואילו אברהם אבינו עקד את בנו מתוך הספק.

ויהי רצון שאפרו של יצחק ואפרם של קדושי שו"ם יגלגלו רחמים עלינו.