עד כמה שישמע הדבר מוזר, הסליל הגנטי של המין האנושי מכיל בתוכו את אותם סימנים ממש והוא אף מורכב מחומרי גלם זהים. מה שיוצר את ההבדל בין אדם לאדם הוא אך ורק הסדר לפיו סדורים הסימנים הגנטיים על הסליל.
_x000D_
עד כמה שישמע הדבר מוזר, הקוד המוסרי של המין האנושי מכיל בתוכו את אותם ערכים ממש. מה שיוצר את ההבדל בין אדם לאדם הוא סדר העדיפויות הערכי והפרשנות שהוא מעניק לכל ערך וערך.
_x000D_
גם המצדדים במתן אישור עקרוני גורף ואוטומטי ל"הפסקת הריון", יסכימו עם המתנגדים להם על כך שצו "לא תרצח" הוא צו עליון, ההבדל ביניהם נעוץ בפרשנות לצו זה ובהגדרתו. בעוד מתנגדי ההפלות רואים ב"הפסקת הריון" – רצח, יעצימו המצדדים בו את הערך "חופש הפרט" בתוספת קלה של "זכות האדם על גופו".
_x000D_
ענין של הגדרות
_x000D_
אינני מכיר חברה או פרט שאינם פועלים על פי דפוס ערכי – מוסרי. אם תבדקו תגלו כי לא קיימת חברה בה הצו "לא תרצח" או "לא תגנוב" התיישן. מה שעושה את ההבדל בין חברה לחברה היא הפרשנות אותו היא מעניקה לרצח או לגניבה וכן המיקום בו בחרה היא להעמיד את הערך במעלה סולם הערכים המוסרי – חברתי. רוצים דוגמא?
_x000D_
במלחמת העולם השניה קיפחו את חייהם למעלה מ50 מליון בני אדם. מנהיגי כל הצבאות שהשתתפו במלחמה שלחו את חייליהם אל מותם בשם המוסר וכדי להגן על הערכים העליונים של המין האנושי.
_x000D_
אלינור רוזוולט הכריזה כי – "זוהי מלחמה למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון שהוא קיומו של עולם שבו תובטח כוס חלב כל יום לכל ילד ללא הבדל של גזע לאום דת או מעמד".
_x000D_
אדולף היטלר קבע כי – "זו מלחמה למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון שהוא שלטון הגזע הארי בעולם".
_x000D_
הגנרל היפני טוגו` טען בפני אזרחיו כי – "זו מלחמה למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון שבראשו ניצב המוות למען הקיסר וכבודו".
_x000D_
דת או מדינה
_x000D_
מאז הקמתה של מדינת ישראל מתרחש מאבק מתמיד על צביונה. מצד אחד ניצבים אלו המבקשים לחזק את אופיה הדמוקרטי ומן העבר השני ניצבים אלו המבקשים לחזק את אופיה היהודי. מאבק זה מתמיד הוא אלא שלא תמיד מתפרץ הוא מעל לפני השטח.
_x000D_
מאבק זה אינו בעל אופי פוליטי כפי שמנסים להגדירו ברדידות. שורשו של מאבק זה נעוץ בהבדלים משמעותיים במבנה הסולם הערכי. ברור לחלוטין כי אלו גם אלו אמונים על ערכי המוסר ואפשר אף לומר כי בקוד המוסרי שבשני הצדדים מופיעים ערכים זהים לחלוטין. כל ההבדל הוא במשקל הסגולי אותו מעניקה כל קבוצה לערך אחד על פני חבירו. 
_x000D_
בעוד החברה החרדית רואה בשמירת שבת ערך עליון, תובעת החברה הדמוקרטית את עלבונו של "חופש הפרט". בעוד החברה החרדית רואה בהפלות – רצח, מעדיפה החברה דמוקרטית את "זכות האשה על גופה". בעוד החברה החרדית רואה בלימוד תורה ערך עליון, רואה בו החברה הישראלית "השתמטות".
_x000D_
ראוי להדגיש כי ערכים אלו בהם דוגלת החברה הדמוקרטית אינם נחלתה הבלעדית, החברה החרדית רואה בהשתמטות מן הנשיאה בעול רעה חולה לא פחות מאשר זו הדמוקרטית. חופש הפרט אינו פרי המצאתה של החברה המערבית והוא מעוגן בתלמוד הבבלי עוד מקדמא דנא. גם ערך השוויון מוכר ומעוגן ביהדות… כן כן… ההבדל בין החברות הוא במשקל הערכי הניתן לערך אחד על פני חבירו.
_x000D_
היש מר ממות?
_x000D_
אם נשאל את עצמינו – האם ישנו חטא חמור יותר מנטילת חיים? האם קיים במאגר הערכים האנושיים ערך חשוב יותר מקדושת החיים? מן הסתם נגיב בשלילה. היהדות לעומת זאת תגיב בחיוב. 
_x000D_
במהלך נדודיהם במדבר עברו בני ישראל לצד מדינות שונות. כדי לקצר את דרכם אל הארץ המובטחת בקש העם היהודי לעבור בארצם ונענה בשלילה. בעמון ומואב לא התיר הבורא לעם היהודי להלחם וזאת על אף שבמקום לקדמם בלחם ובמים כראוי לשארי בשר, העדיפו המואבים לשכור את שרותיו של הקוסם בלעם כדי לקללם. 
_x000D_
כשהגיעו בני ישראל אל קצה ארץ אדום שלחו אל מלכם שליחים כדי שיתיר להם לעבור בארצו וכדי לרככך את ליבו הם מספרים:"כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו:וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו: ונצעק אל ה` וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך:נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבר גבלך:".
_x000D_
תגובתו של בן דודנו היתה חד משמעית:"ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך:ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעברה:ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה:וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו:".
_x000D_
מפסוקים אלו עולה כי תגובתו של העם היהודי אל מול תופי המלחמה הרועמים היתה בוגרת, מאופקת ומדודה. לא רוצים? לא צריך!. לאור גישה פייסנית זו בולטת מאוד גישתו השונה של העם היהודי לעם המדיני, כאן נעלמה הפייסנות. בעם זה מצוה הקב"ה את ישראל להלחם וללא רחמים מדוע? התשובה לכך מופיעה בפרשת פנחס.
_x000D_
"וידבר ה` אל משה לאמר: צרור את המדינים והכיתם אותם: כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור". 
_x000D_
חששם של עמון ומואב ומלכות אדום מן האימפריאליזם היהודי הינו חשש הגיוני, ועל כן אין העם היהודי מצטווה להגיב למרות איומי המלחמה. לעומתם, העם המדיני אינו מבקש להלחם בעם היהודי, אין הוא חושש מעצמתו הצבאית, הוא מבקש להחטיאו. ומכאן למדו חז"ל את העקרון "גדלו המחטיאו יותר מן ההורגו". המבקש ליטול חיים מפר הוא את האיזון האנושי שבין אדם לחבירו וגדול עונשו. המבקש להחטיא את חבירו פוגע הוא בקשר שבין האדם לאלוקיו וכבד עוונו מנשוא.
_x000D_
אני מודע לכך כי עקרון זה אינו מובן למי שאינו אמון על חיים רוחניים. בעולם החומרי אין ערך נעלה יותר מאשר "קדושת החיים" ועל אף שערך מערבי זה מן המוסר היהודי הוא בא, אצל אמו הורתו מופיע ערך אחד מעליו – "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". כמעט לכל אדם יש תקנה – גם לרוצח, אולם לעומתו "החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה". 
_x000D_
מי שרואה בעולם הזה את חזות הכל אך טבעי הוא שיציב את ערך החיים בראש סולם ערכיו, לעומת זאת מי שרואה בעולם הזה את האמצעי הבלעדי להגיע לדביקות נצחית בבורא, ברור כי יציב את ה"מחטיאו" לפני ה"הורגו". מדוע? "שההורג – הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעוה"ב והמחטיא – הורגו בעולם הזה ובעולם הבא".
_x000D_
הסיבה שנטילת חיים היא מן העבירות החמורות עד שנאמר עליה "יהרג ואל יעבור" היא באשר מהווים החיים את היכולת להגיע אל הדביקות בבורא. הוה אומר – בעוד החברה המערבית רואה בחיים ערך כשלעצמם, מודדת היהדות את אותם חיים לפי הפוטנציאל הגלום בהם.
_x000D_
אינני מצפה מן האדם החומרני להסכים עם קביעה זו, כל שמבקש אני ממנו הוא שיבין כי כל שמבדיל בינינו הוא רק מיקומם של הערכים ולא הערכים עצמם. 
_x000D_
מה שישנה את מיקומם של הערכים בסולם המוסר אינו השכנוע אלא תפישת האדם את עולמו ואת מיקומו בו.
_x000D_

_x000D_