אם כל אחד מאיתנו יתבונן במאורעות העבר, בוודאי ייזכר באירועים שהתרחשו, אם כל אחד מאיתנו יתבונן כל אחד מאיתנו במאורעות העבר, בוודאי ייזכר באירועים שהתרחשו, מקרים שבשעתם נראו כה רעים ונוראים, אסונות ופגעים, ולבסוף הוברר שהם היו שלבים של הדרך שהובילה לטובה ולברכה. מסוגלים לחוש גם בעת חשכה,
_x000D_
קל לראות זאת לאחר מעשה, להביט לאחור ולהודות. אך רק בעלי אמונה מושרשת, איתנה ומחושלת מסוגלים לחוש גם בעת חשכה, פגעים וכאב, שהם נמצאים בידיים בטוחות, בידי ה`.
_x000D_
מסופר בתלמוד על רבי עקיבא שהלך בדרך והגיע לכפר אחד. דפק על דלתות הבתים וביקש שיארחוהו ללינת לילה תמורת תשלום, אך כולם סירבו להכניסו וטרקו בפניו את הדלת. רבי עקיבא לא איבד את ביטחונו בבוראו, ואמר: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה".
_x000D_
משלא נותרה לו כל ברירה, הלך ללון בשדה פתוח בפאתי הכפר. היו עמו תרנגול כדי להעירו משנתו עם שחר, חמור לרכב עליו ונר ללמוד לאורו.
_x000D_
רבי עקיבא בחר לעצמו מקום לינה והדליק את הנר כדי ללמוד תורה. בא משב רוח וכיבה את הנר. אמר רבי עקיבא: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, הכול לטובה", ושכב לישון בעלטה. לפתע שמע קרקורים נואשים. חתול התגנב וטרף את התרנגול. אמר רבי עקיבא: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, הכל לטובה".
_x000D_
ואז נשמעה נהמת אימים. אריה משחר לטרף זינק על החמור, שיסעו וטרפו. כל זה התרחש בסמוך לרבי עקיבא, אך הוא המשיך לומר: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה".
_x000D_
מאורעות הלילה טרם הסתיימו. לפתע נשמעו בעלטה קולות קרב ונאקות פצועים, צהלות מנצחים ושוועת מנוצחים. כנופיית שודדים התנפלה על הכפר ולקחה את תושביו בשבי כדי למוכרם לעבדים.
_x000D_
אמר רבי עקיבא: "כלום לא אמרתי שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – לטובה הוא עושה? לו נענו בני הכפר לבקשתי ונתנו לי מקום לינה, הייתי נופל בשבי השודדים כמותם. אילו היה הנר מאיר, התרנגול קורא והחמור נוער, הם היו מזעיקים את השודדים, והללו היו מגלים את מקומי".
_x000D_
הבה נתבונן באימרה של רבי עקיבא: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, הכול לטובה הוא עושה". הוא לא סיים במילה: "הוא טוב", משום שהיה מודע לכך שיש רע, ייסורים וכאבים בעולם. רבי עקיבא סיים: "לטובה הוא עושה", כלומר, התכלית היא טובה, התוצאה הסופית תהיה ברוכה.
_x000D_
סיפור זה ממחיש קביעה זו. אין זה נעים להתקל בסירוב בכל בית, אף אין זה נוח ללון בשדה פתוח, ומפחיד להצטנף במרחק צעדים ספורים מאריה נוהם וטורף.
_x000D_
המסר שבפי רבי עקיבא היה אחד: גם אם רע, ואפילו רע מאוד, חלילה, נדע שאין זה מקרה בלבד, מזל רע או צירוף נסיבות מקרי. עלינו לדעת שיש לנו אב אוהב בשמים, אב שעינו פקוחה עלינו וידו מנחה אותנו – לטובתנו. לפעמים אב נותן לבנו יד, לפעמים הוא נושאו על כתפיו, אך לעתים יש שהוא משיב בשלילה על בקשת בנו, ולפעמים הוא מייסרו ומוכיחו. אך תמיד – "לטובה הוא עושה". תמיד יש לאב כוונה טובה ותועלתית.

_x000D_
_x000D_

* * *
_x000D_
אירופה היהודית התבוססה בדם. הקנאות הקתולית הדליקה מדורות "אוטו-דה-פה" בספרד ובפורטוגל. האינקביזיציה הטילה את חיתתה על הכול, ופליטים יהודים מצאו מפלט בקהילות החופש: באמסטרדם, בליוורנו ובהמבורג.
_x000D_
רבי מנשה בן ישראל (1604-1657), בן למשפחת אנוסים מפורטוגל שנמלטה להולנד, היה רבה של אמסטרדם. רב נערץ ורב כישורים היה, שלט ב-14 שפות, סופר פורה ודיפלומט מקובל על מלכי אירופה, נערץ על ידי אינטלקטואלים נוצרים בארצות רבות.
_x000D_
רבי מנשה בן ישראל חיפש "מרחב מחיה" חדש לשיקום העקורים.
_x000D_
באותה תקופה שלט באנגליה אוליבר קרומוול, מנהיגה המזהיר של המהפכה הפוריטנית בבריטניה. למרות הנוקשות הדתית הנוצרית, נשבה באנגליה של קרומוול רוח של סובלנות.
_x000D_
כך נפגשו קרומוול ורבה הנערץ של אמסטרדם לפגישת הידברות בלונדון.
_x000D_
תוצאותיה של הפגישה הכזיבו. למרות אהדתו של קרומוול להצעתו של הרב לבטל את צו הגירוש שהוצא באנגליה נגד היהודים מאות שנים קודם לכן, ולמרות שלטונו האבסולוטי, לא הצליח להעביר בפרלמנט החלטה חיובית בעניין. הדעות הקדומות והפחד העמום מפני היהודים, גברו על דרישתו של השליט, וההצעה נדחתה.
_x000D_
אמנם צו הגירוש העתיק לא בוטל, אך יהודים התקבצו בלונדון והתארגנו לקהילה, והשלטונות העלימו עין. היהודים הסתפקו בכך, אך רבי מנשה בן ישראל לא היה מרוצה ממצב ביניים זה. הוא רצה "הצהרת זכויות" של השלטון כלפי היהודים.
_x000D_
הוא חלם על גופשנקה רשמית, מחייבת. וכשזו לא ניתנה לו, שב מאוכזב להולנד, שם נפטר בלב שבור, תוך תחושת כישלון של שליחות חייו.
_x000D_
לאחר מותו של קרומוול בשנת 1658, פרצה באי הבריטי מלחמה. צ`רלס סטיוארט עלה לשלטון והמשטר כולו התחלף. הנסיגה מהקו הרשמי של המשטר הקודם היתה מלאה. כל חוקי העבר בן עשרים השנה בוטלו כמעט לחלוטין. היהודים חששו שמא היתר הישיבה הבלתי רשמי שניתן להם על ידי קרומוול, יבוטל אף הוא. אולם באופן מפתיע זכות הישיבה לא בוטלה.
_x000D_
מפתיע, אך דווקא ממה שראה רבי מנשה ככישלון חייו, צמחה הישועה ליהודים הנודדים והנרדפים.
_x000D_
הוא התאכזב עמוקות מכך שלא השיג שום מסמך רשמי המתיר ליהודים את הכניסה לאנגליה. אילו נותר בחיים, בוודאי היה נוכח לדעת, שהודות לדרכה הנסתרת של ההשגחה העליונה, דווקא אי ההישג פעל לטובת העניין! פעולותיו הצליחו בעקיפין יותר מששיער.
_x000D_
אילו היתה רשות הישיבה היהודית נקבעת רשמית בחוק, אין ספק שהיתה מתבטלת מיידית עם החזרתה של המלוכה לאנגליה, וליהודים היה נשקף גירוש חדש! אולם מכיוון שלא היתה כל פעולת חקיקה פרלמנטרית, לא היה את מה לבטל…
_x000D_
אירוע מעניין זה מהווה אפיזודה אחת מסך המאורעות ההיסטוריים. טיפה מאוקיינוס ההתרחשויות הבלתי ניתנות לפענוח בעינינו.
_x000D_
חשים אנו היטב בנעלם שמאחורי הפרגוד, במלכות ה`, הטווה חוטים ומדפדפת בדפי ספר ההיסטוריה, הרחק הרחק מעבר לאופק האנושי.

_x000D_
_x000D_

* * *
_x000D_
נביא מקרה נוסף המורה על קו אימוני זה:
_x000D_
רבי דב ויידנפלד, רבה של טשובין, מגדולי דור דעה שלפני השואה, נמלט במלחמת העולם השנייה לעיר למברג. בעיר זו מצאו קורת גג לראשיהם פליטים רבים שברחו מפולין הבוערת.
_x000D_
הרוסים ששלטו בעיר באותה עת, רצו להיפטר מהפליטים והחליטו להגלותם למעמקי סיביר.
_x000D_
עסקנים יהודיים ביקשו להעביר את רוע הגזרה, ולהותיר את הרב בעיר. המוני יהודי העיר התאספו והתחננו לפני המפקדים הרוסיים שירחמו על רבם החולה ויתירו לו להישאר עמם.
_x000D_
ביום שבת קודש, ה-29 ליולי 1940, נסחב הרב, כשספר תורה בזרועו, אל קרון רכבת והועמס עליו עם יתר המגורשים. עד לרגע האחרון השתדלו היהודים לעצור את רוע הגזירה, וכמעט שהצליחו. אך לפתע פסק הרב את פסוקו: "אינני חפץ לצאת מן הכלל! למקום שיובילו את כל היהודים הפליטים, לשם יובילו גם אותי!"
_x000D_
ואכן, הרב יצא למסע ארוך לסיביר הקפואה. במשך שנים סבל רעב ותשישות, קור וקיפאון נוראים, אך נפשו היתה לו לשלל. כעבור כשש שנים של נדודים וסבל, הוא הגיע לארצנו הקדושה, כשהוא מאציל מעמקי תורתו על הדור כולו במשך עשרים שנים נוספות.
_x000D_
ולמברג? לא ארכו הימים והיא נכבשה על ידי קלגסי הנאצים. אלה המיתו את תושביה היהודים במות קדושים והעלו את אפרם בארובות הכבשנים של מחנות הריכוז.
_x000D_
הם התחננו בזמנו לישועה ולפדות… עמדו ליד קרונות הרכבת ובכו על הסוף המר של רבם, אך היושב בשמים שחק. רק הוא יודע את משמעות הטובה, גם כשהיא נראית חשוכה…

_x000D_
_x000D_

* * *
_x000D_
עלינו לקבל מבט חדש, אמיץ וארוך טווח על המאורעות הקורים לנו. מקרים רבים אינם מסתיימים בשעתם, אלא ממשיכים לאורך שנים, ושם בעתיד טמונה טובתם. ה`, הרואה מראשית אחרית, הוא היודע והוא הקובע כיצד ישפיעו המחסור, ההעדר והסבל לטובה בבוא העת.

_x000D_