פרשת קין והבל אוצרת בתוכה את אחת השאלות הבסיסיות, המעסיקות את המין האנושי מבריאת העולם ועד ימינו:

כאשר נתבונן בפסוקים תתעוררנה מספר שאלות:

א. "ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה", מהי המשמעות הטמונה בתיאור עיסוקם של האחים?

ב. "ויהי מקץ ימים, ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה`", מדוע בחרו קין והבל להביא מנחה לה`, למרות שלא נצטוו על כך.

ג. "וישע ה` אל הבל ואל מנחתו" לכאורה, היה צריך להיות כתוב: וישע ה` אל מנחת הבל, שהרי היא זו שהוקרבה לפניו, מדוע כתבה התורה: `וישע ה` אל הבל`?

שאלה דומה נשאלת על המשך הפסוק: "ואל קין ואל מנחתו לא שעה". מדוע לא נכתב: ואל מנחת קין לא שעה.

ד. "ויאמר קין אל הבל אחיו", מדוע לא התפרש בכתוב הדברים שאמר קין להבל?

נראה להסביר את הדברים באופן הבא:

בין קין והבל היה נטוש וויכוח ממושך אודות תכלית הבריאה ומשמעות החיים. כל אחד מהם ייצג תפיסת עולם מנוגדת, שהובילה לחיכוך בלתי נמנע.

קין טען שתכלית החיים היא העולם הזה. ממילא, תפקיד האדם לצבור נכסי דלא ניידי ולאחוז בהם, שהרי נכסי `דלא ניידי` קיימים לנצח, ויש ביכולתם לכלכל את האדם באופן תמידי. מסיבה זו מציינת התורה כי "קין היה עובד אדמה".

קין ראה בשמו את השקפת עולמו, `קין` – מלשון קנין, רכושנות ובעלות בעולם הזה. אמנם לחוה אמו הייתה כוונה אחרת לחלוטין בקריאת שמו. `קין` – מלשון קנוי לעבודת ה`, כדברי הפסוק: "קניתי איש את ה`". וכן פירש הרמב"ן: "הבן הזה יהיה לי קנין לה`, כי כאשר נמות, יהיה במקומינו לעבוד את בוראו". אולם קין תרגם את שמו בהתאם להשקפת חייו, שהיא שיטת הרכושנות – האחזות בקנייני העולם הזה.

לדעת הבל העולם הזה הינו אמצעי למטרה נעלה יותר. האדם נשלח לעולם כדי לבנות את דמותו הרוחנית הנצחית ולהגיע בהמשך לעולם הבא, וע"י כך לזכות לקרבת אלוקים. ההוכחה המובהקת לכך שחיי החומר הינם אמצעי ולא מטרה היא שהרי בסוף ימיו שב הגוף אל האדמה.

מסיבה זו היה הבל "רועה צאן". הבל סבר, שבדרך זו יוכל לנצל את זמנו הפנוי כדי לעסוק במטרה האמיתית ובתפקידו הרוחני. אין לך מקצוע בעולמנו המספק זמן פנוי לאדם, כמקצוע רעיית הצאן. זאת ועוד, רעיית הצאן מאפשרת לאדם להתבודד ולהתבונן בפלאי הבריאה. התבוננות מעמיקה בבריאה, מובילה את האדם לחקר תכלית העולם ותפקידו, ומצמיחה הכרה באמת המוחלטת.

גם יעקב אבינו – עמוד האמת – רעה את צאן לבן. משה רבנו – רעה את צאן יתרו ודוד המלך הגיע אל המלוכה מעדרי הצאן.

שיטתו רמוזה בשמו "הבל" – החומריות כמטרה הבל היא. החומר קיים רק כאמצעי להשגת התכלית האמיתית.

הויכוח בין קין להבל לא הגיע לכלל הכרעה. באין הכרעה, הגיעו למסקנה שיש לשאול את הקב"ה, יוצר העולם, שיורה להם את הדרך הראויה.

קין והבל ביקשו למצוא דרך להתקשר עם האלוקים לבירור מטרה זו, ומתוך כך בא לעולם רעיון ה`קרבן`.

הקרבן אשר יענה באש מן השמים, יעיד על צדקת דרך בעליו. בדרך זו, נהג בתקופה מאוחרת יותר אליהו בהר הכרמל (מלכים א`, י"ח). הוא הוכיח קבל עם ועדה כי ה` הוא האלוקים.

השקפת העולם של קין והבל, באה לידי ביטוי בתכולת הקרבן שהביאו. "קין הביא מפרי האדמה", רש"י מפרש: מן הגרוע, ולא מראשית פרי אדמתו, ואילו הבל הביא "מבכורות צאנו ומחלביהן" – מן המשובח.

קין טען שלצורך קרבן מספיק להביא מן הגרוע. שהרי הקב"ה אינו זקוק, חלילה, לפירות. הואיל והפירות נשרפים על גבי המזבח, די בפירות גרועים. את המשובחים יש לשמור לאדם, שהרי הוא יהנה מהם.

הבל טען לעומתו שלצורך קרבן יש להביא מן המובחר. אמנם הקרבן נשרף על גבי המזבח ואין הקב"ה זקוק לחומר שבו, אך הואיל ומטרת הקרבן ליצור קירבה בין האדם לבוראו (`קרבן` מלשון קירבה), על האדם להחשיב את השגת הקרבה, ובכדי לבטא את הרגשתו זו, עליו להביא את המובחר שבנכסיו .

מהלכו של הבל בא לידי ביטוי בנבואת הנביא מלאכי (א`, ח`): "וכי תגישון עור לזבוח אין רע, וכי תגישו פיסח וחולה אין רע, הקריבהו נא לפחתך, הירצך או הישא פניך". הקב"ה מוכיח את הכהנים על שהם מוכנים לקבל קרבן בזוי, פיסח או עיוור, ועל כך שואל הנביא: וכי הייתם עושים כך לפחה [למלך ושליט] בשר ודם? האם היה סולח או מכבד אתכם עבור קבלת מנחה זו?

גם מתנה למלך או לשליט אינה ניתנת לצורך השלמת צרכיו, שהרי למלך לא חסר דבר. תפקידה של המתנה לבטא את ההערכה למלך, ובכך יזכה הנותן לקשר עמו. מובן מאליו שנותן המתנה יטרח להביא דבר יקר במיוחד, בהתאם לדרגתו הגבוהה של המקבל, והכל כדי להראות למלך עד כמה חשוב קשר זה בעיניו. לו יצויר שהנותן יעניק למלך דבר פשוט וחסר ערך, לא זו בלבד שלא יזכה לקירבה הנכספת, אלא יתכן שישיג באיוולתו את ההפך הגמור, שהרי מגלה הוא שאין קרבת המלך נמצאת אצלו בחשיבות עליונה. המלך יפגע מייחסו זה, ויקפיד עליו וירחיקהו, כדבר הפסוק: "הירצך או הישא פניך?"

מעתה מובנת ההדגשה: "וישע ה` "אל הבל" – אל האדם, שיטת הבל על משמעות החיים התקבלה. "ואל מנחתו" – גם צורת קרבנו היא הנכונה.

"ואל קין" – האדם, שיטתו של קין לא התקבלה, "ואל מנחתו לא שעה" – גם צורת קרבנו אינה רצויה.

בפסוקים הבאים אנו עדים לתגובתו של קין:

"וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" – קין מיצר על דחיית קרבנו. הקב"ה מתגלה אליו ומוכיחו על שיטתו באופן גלוי: "וַיֹּאמֶר ה` אֶל קָיִן, לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ".

פניך נפלו על שאחיך הצליח ואתה נכשלת. והלא "אם תטיב" – תודה בכשלונך ותאמץ את שיטתו הנכונה של הבל, "שאת" – תוכל להגיע לדרגות גבוהות ברוחניות ותתנשא מעליו.

"ואם לא תיטיב" – אם תדבק בשיטתך המעוותת, תהיה התוצאה: "לפתח חטאת רובץ". כתב רש"י: "לפתח קברך חטאך שמור", כלומר, יש דין ויש דיין. מעשיו של האדם מלווים אותו גם לאחר מותו. לאחר עזבך את העולם תעמוד לדין שמים. זוהי עדות מפי ה` על מציאות העולם הבא! עולם החומר הוא אמצעי ולא תכלית.

הקב"ה מגלה לקין דבר נוסף: "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ", כותב רש"י: "ואליך תשוקתו" – של החטאת, הוא יצר הרע, שתמיד שוקק ומתאווה להכשילך, "ואתה תמשל בו" – אם תרצה תתגבר עליו.

הקב"ה מורה לקין את הדרך שבה יוכל להגיע אל האמת, ומכוון אותו להתבוננות בפנימיותו: בתוכך מתחוללת מלחמה תמידית. כוחות הפיתוי, הטמונים בך, מנסים כל העת להסיתך. אם העולם הזה הוא עיקר, כפי סברתך, מה למלחמה זו בתוכך? אם חיי העולם הזה נועדו להנאות, מדוע הם רצופים בהפרעות בלתי פוסקות? הרי זו סתירה מוחלטת להשקפתך!

מוכח מכאן שחיי העולם הזה הם רק אמצעי, והמטרה – בנין קומתו הרוחנית של האדם כהכנה לעולם הבא. לשם כך קיימים כוחות פיתוי בתוכך, כדי שתתגבר עליהם ותבנה את אישיותך במו ידיך. זה תפקידך וזו מטרת קיומך בעולם הזה.

נוכל עתה להבין היטב מדוע סתם הכתוב במילים: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו", ולא פירש מה אמר. אין זאת, אלא הדגשה שלא חל שינוי בעמדתו של קין, השקפתו ושיטת עולמו, נשארו כשהיו.

כאן מתגלה כוחו העצום של היצר. לעיתים הוא לופת את האדם במידה כזו, ששום אות ומופת לא יזיזוהו מדעתו.

קין ראה אש, היורדת מן השמים ומלחכת את קרבנו של הבל, ולא נוכח בטעותו.

הקב"ה, בכבודו ובעצמו דיבר אליו, והסביר לו על קיום הנשמה לנצח ועל העובדה שיעמוד לדין לאחר המוות, ולא חזר בו. הקב"ה הוסיף והוכיח לו ששיטתו אינה נכונה, ועדיין אחז קין בעמדתו!

לומדים אנו עד היכן מגיעה השפעתו של היצר. אמר קין: אמנם שיטתי לא התקבלה לפני ה`, אך אין זאת אומרת שאין לה סיכוי. נוכחותו של הבל בעולם, היא זו שמעכבת. משום כך בחר קין לסלק את הבל אחיו מדרכו, אולי עתה תתקבל שיטתו.

מבהיל להיווכח לאיזו דרגה יכול אדם להידרדר, כאשר נגיעה עצמית מקוננת בקרבו.

דברינו במאמר זה מבוססים על פירושם של תרגום יונתן בן עוזיאל (ד`, ח`) והכלי יקר (ד`, ג`).