דוד ברוורמן
_x000D_
בָּרוּךְ השם
_x000D_
בליל שני של ר"ה האחרון לחיי רבינו הגדול מרן הגראי"ל שטיינמן זי"ע אמר מרן לנכדו: "אתם צריכים פרי חדש כדי לברך ברכת: "שהחיינו", אבל אני איני צריך טעם למה לברך את ברכת: "שהחיינו!" הלא נשארתי בחיים בנס גדול! וכשאמר דברים אלו, זלגו עינו הטהורות דמעות של שמחה והודיה לבורא עולם על חסדו הגדול.
_x000D_
אין לתאר כיצד נראה היה המראה כשרבינו פורץ בבכי ואומר: "מה אני אענה להקב"ה שכל כך הרבה טובה עושה לי, ומה אני החזרתי לו?! … כמה אני צריך להודות לה', אין אחד בעולם שהקב"ה עושה עמו חסד כמו שעשה עמי! ומה אני משיב לו?!"…
_x000D_
רבינו היה נוהג יום יום, להודות ולשבח להקב"ה על כל חסדיו שעשה ועושה עמו. והיה אומר: "הנה כל משפחתי נהרגו בשואה ואני היחיד שנשארתי, ובמקלי עברתי את הירדן הזה (ותירגם: הים התיכון…). ועתה השי"ת זיכני להקים משפחה. ויש לי חתנים ובנים תלמידי חכמים. והשם זיכני להוציא ספרים. כמה שה' מיטיב עמי! הכל חסד! הנה יש גדולים ממני שאיני מגיע לקרסוליהם ולא זכו לחבר ספרים, ועמי השם כל כך מטיב לא לפי המגיע לי! וכן כמה אנשים בגילי אין מי שיעזור להם?! ולי ב"ה הבנים שלי, הנכדים והנינים שלי כולם עוזרים לי!"…
_x000D_
מרוממת וגבוהה היא פרשת יתרו משאר פרשות התורה, כי בפרשה זו אנו קוראים על המעמד הנשגב ביותר בעולם, מעמד הר סיני, שלוש מטרות בסיסיות למעמד זה . א. הוכח לכול העולם שבורא העולם מדבר ומעוניין בקשר הדוק עם החיים כאן בכדור הארץ. גילוי זה לבד היווה רעידת אדמה מול התפיסות הכפרניות ששלטו אז. ב. הוכח לכול שהקב"ה בחר מכול האומות בעם ישראל כעמו. ג. בחר במשה רבינו כנביאו ונאמן ביתו. במעמד זה דיבר בורא עולם לעמ"י באופן הגלוי ביותר, ובו שמעו את: "עשרת הדיברות" הכוללים את התורה כולה. לכאורה פרשה זו צריכה הייתה להיקרא: "פרשת קבלת התורה" על שם עיקרה. אך למרבה ראו הפלא, דווקא פרשה זו נקראה ע"ש 'יתרו' שהיה נוכרי שבא להתגייר. יש להבין פלא זה.
_x000D_
ומלבד זאת יש להתבונן מדוע התורה מייחדת עשרים ושבעה פסוקים למעשיו ולדבריו של יתרו, השמועה ששמע יתרו, ההודעה למשה רבינו על בואו, הפגישה עצמה, והעצה שנתן, ויישׂומה ע"י משה רבינו חתנו. וכי מה כל זה נוגע ישירות לעם ישראל המצפה בכיליון עיניים לראות את מלכו, ולשמוע את דברותיו?
_x000D_
נראה לומר שזוהי 'הקדמה' למעמד הר סיני ולנתינת עשרת הדיברות. קדימות זו אינה מקרית , אלא היא מהווה הכנה למתן תורה, בבחינת: "דרך ארץ קדמה לתורה".
_x000D_
כדי להבין זאת עלינו להתבונן בדברי ההתפעלות של יתרו לאחר שמשה רבנו מספר לו את הניסים שעשה הקב"ה לישראל: " ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד מצרים" (שמות י"ח) נאמר על כך בגמרא בסנהדרין (צ"ד) דברים קשים ביותר: "תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו 'ברוך' עד שבא יתרו ואמר 'ברוך ה' ". נמצאנו למדים שיש ישנה כאן תביעה גדולה על משה רבנו וכלל ישראל כיצד לא התעורר ולו אחד מהם לומר בפה מלא: "ברוך ה' '' עד שבא יתרו ואמרו."
_x000D_
רבים מהמפרשים תמהים על דברי הגמרא : מה פשרה של תביעה זו? וכי לא הודו לה' על הניסים שחולל להם? הרי בפרשת בשלח מוזכרת השירה שנאמרה לאחר קריעת ים סוף מפי כל ישראל בהתרגשות גדולה, שירה שעד היום אנו אומרים אותה מדי בוקר, וחז"ל הרי הפליגו בשבח המכוון היטב באמירתה ומתפעל מתוכנה: "והאומרה בשמחה מוחלין לו עוונותיו"… (וזה דווקא אם מדמה לעצמו ברגש ובהתפעלות את המעמד" -ספר חרדים) בנוסף לכך בני ישראל הקריבו את "קורבן פסח" במצרים כהודאה על הגאולה!! מהי א"כ פשרה של תביעה זו?!
_x000D_
על דרך הפשט נראה לבאר, ההבדל בין "שירת הים" לאמירת "ברוך השם" הוא, ששירה עיקר עוצמתה בהתרגשות הספונטנית האדירה שהתפרצה מפיהם של עם ישראל למראה 'שלמות' הניסים שנעשו עמהם. כנאמר בלשון הפסוק: "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו"( שם י"ד ל"א) רק כעת שראו את אויביהם המצרים מתים, אזי אמונתם בבורא עולם ובמשה נביאו הושלמה, אך קודם לכן למרות כל ניסי "עשרת המכות", יחד עם "יציאת מצרים", הם עדיין לא האמינו באמונה שלימה בהנהגת הקב"ה. השירה התפרצה כשהם ראו את התמונה השלימה. כפי הנאמר בלשון הפסוק: "אז ישיר", שיר מסמל בלשון חז"ל 'עיגול' שמשמעותו שׂיא השלמות, אין התחלה ואין סוף.
_x000D_
אך דא עקא, במהלך חיי היהודי לא תמיד זוכים לראות את 'שלמות הניסים', הישועה באה בשלבים, בהדרגה, לא רואים את השלמות המלאה, אך רואים גם רואים את 'חלקיה', רואים את : "ניסיך שבכל יום עמנו" ניסים היום יומיים שמתרחשים עם העם ככלל, ועם כל יהודי ויהודי בפרטיותו. ועל כך יש להודות לבורא עולם, כלשון הפיוט: "דיינו", הנאמר ב"הגדה של פסח" שבו אנו למדים את חשיבות ההודיה על כל חלק וחלק בפני עצמו. כמו: "אילו הוציאנו ממצרים- ולא קרע לנו את הים דיינו", ישאל השואל: על מה להודות? הרי אם הים לא יקרע עוד רגע קט יתפסונו המצרים ויכו בנו באכזריות נוראה!? וכן הלאה הדרך. התשובה היא, שעלינו להודות מחד על כל שלב ושלב של הניסים. ולהתפלל על ההמשך.
_x000D_
הנה, לאחר קריעת ים סוף עובר עם ישראל ניסיונות קשים והניסים הופכים להיות חלק משגרת החיים, עם ישראל שכחו להודות על הניסים שהתרחשו עמם. הם הורגלו שרק על: "שלמות הניסים", מודים ולא על כל נס המתרחש עמם בכול רגע .וזאת רצה יתרו לחזק בעם, לא לחכות עד לשלמות הניסים ואז תתפרץ לה השירה, אלא הודיה תמידית המתבטאת בכללותה בשתי מילים: "ברוך השם ". מילים אלו צריכות להיות שימושיות בכול רגע ורגע מחייו של היהודי, בכך הוא פותח את יומו בכול בוקר ובוקר במילים: "מודה אני לפניך" בלי זה לא ניתן לזכות לתורה.
_x000D_
מרן פוסק הדור רבינו הגדול הגרי"ש אלישיב זי"ע מחדש חידוש עצום על תפילת "מודים דרבנן" כשהחזן מגיע לאמירת "מודים אנחנו לך" , מצטרף הקהל לאמירת: "מודים דרבנן". שאל מרן – מדוע רק בברכת 'מודים' הקהל מצטרף ואילו בכל הברכות האחרות החזן מקריא והקהל עונה –"אמן", מדוע אין תוספת בשום ברכה כמו בברכת מודים ?!
_x000D_
מיישב מרן , כשעסקינן על הכרת תודה להקב"ה לא די לו ליהודי באמירת "אמן" הש"ץ לא מוציא את האדם ידי חובה באמירת התודה, אלא על כל יהודי להרגיל את עצמו לומר: 'תודה אישית' לבורא עולם, תודה על העבר ועל ההווה, ולכן דווקא כאן צריך לומר מידי בוקר בפה מלא "מודים דרבנן".
_x000D_
הגר"א נבנצאל שליט"א מיישב זאת בהבנה עמוקה למשמעות המילים "ברוך אתה ה' ", ישנו הבדל עצום בין אמירת: "אשירה לה' '' לבין אמירת: "ברוך ה' ''. כפי שמלמדנו מרן רבי חיים מוולוז'ין זי"ע ב"נפש החיים" שהביטוי "ברוך השם'' אין פירושו הודאה להשם, גם לא שהשם הוא מקור הברכות, שאם כן היה צריך לומר: "מבורך ה' " ולא "ברוך ה' '' (הוראת פעול ולא פועל). אבל האמת כי ברוך פירושו מלשון "תוספת וריבוי ". כלפי הקב"ה.
_x000D_
משמעות המושג: "תוספת וריבוי" מבאר שם ב"נפש החיים" בהרחבה בפרק ב', שהקדוש ברוך הוא חפץ בתפילתם של ברואיו, ועל כן נחשבת התפילה כביכול ל"מזון הרוחני" לעולמות הרוחניים, ולאדם עצמו. בתפילת האדם מתעורר השפע האלוקי לרדת ולהחיות הכל, ובכך מתווסף כוח בעולמות העליונים. וכדי לעורר שפע זה על היהודי לפנות בתפילתו אל הבורא יתברך בלבד ולא אל שום כוח אחר. וממשיך שם לבאר: שגדול כח "ברכת המזון", שמוסיף כח ברכה בפמליא של מעלה… ולא זו בלבד שבתיבת: "ברוך אתה", שפירושו הוא: 'תוספת ריבוי' של ברכה ושפע. אלא בנוסף באומרו: "ברוך אתה", הוא נעשה בזה כביכול שותפו של 'יוצר בראשית',לבנות ולנטוע כמה וכמה עולמות."
_x000D_
וכך גם ביאר ה"בית יצחק" שתיבת "ברוך" שאומרים בברכות אין פרושה רק שבח והודאה אלא יש בה גם משמעות של "השפעת רצון". כמו שכתב בספר ה"חינוך" שהקב"ה רצה שבני ישראל יהיו זכאים לקבל את הטובה שמשפיע עליהם, ועל כן תיקן שכשיזכו במעשיהם ויאמרו תיבת: "ברוך" שהוא כולל כל הטובות, בכך יגרמו להוסיף כח בפמליה של מעלה להשפיע עליהם טובה.
_x000D_
לאור הדברים מיושבת השאלה, אמנם בני ישראל אמרו שירה, התביעה הייתה שלא ביטאו זאת בתיבה: "ברוך" ובכך היו יכולים להוסיף כח למעלה ולהרבות שפע ברכה עליהם.
_x000D_
מוסיף על כך הגר"א נבנצאל: (מעובד) לכשנתבונן בעצמת הדברים נגלה עד כמה כוח הדיבור שבאדם עצום הוא עד מאד, אומנם ככל שמדרגתו הרוחנית גבוהה יותר, כוח זה גדול יותר, אך האדם באשר הוא אדם הינו בעל כוח זה. חז"ל גילו לנו שאימותיהם של הכוהנים הגדולים היו מספקות מים ומזון לרוצחים בשגגה שגלו לערי המקלט כדי שלא יתפללו על מות בניהם. הגמרא מכנה תפילה זו 'קללה'. במילים אחרות אפשר לומר שאימותיהם של הכוהנים הגדולים היו מודאגות מקללתם של הרוצחים שבוודאי לא היו ברמה הרוחנית של יהודי רגיל, ובטח לא ברמה של אבותינו הקדושים, שהרי לקו הם בחוסר זהירות משווע שהוביל להריגה, וכעת בשביל צרכיהם האגוצנטריים הם מתפללים שהכהן הגדול ימות! למרות שהוא לא עשה להם מאומה, אך הם יודעים שזו הדרך היחידה שלהם לצאת, וע"כ הם מתפללים תפילה זו, ואע"פ כן יש בכוח דיבורם להרע או להטיב.
_x000D_
גם כשמברכים את הזולת צריך לדעת שזו מצווה גדולה. יהודי פוגש את חברו ואומר לו: 'בוקר טוב', ואינו שׂם אל לבו שזו ברכה גדולה, ההרגל שאומרים איש לרעהו: 'בוקר טוב' ו'ערב טוב'. אולם מה מסתתר מאחורי האיחול ה'פשוט'?! הרי אין האדם 'קובע' אם הבוקר הוא יהיה טוב או להיפך, אלא הוא מאחל לחברו שיהיה לו: 'בוקר טוב', כלומר, שהקב"ה – שרק בכוחו לתת – יעניק לו 'בוקר טוב'. זאת אומרת שאמירת: 'בוקר טוב' זו לא אמירת נימוס, אלא 'איחול וברכה', ממילא אם משקיעים קצת כוונה בלב כשמאחלים: 'בוקר טוב' הרי שזו ברכה נפלאה וכבר הבטחנו השי"ת בתורתו: " ואברכה מברכיך" (בראשית י"ב, ג) דהיינו כשהאדם רוצה לזכות בברכת השי"ת, העצה המועילה ביותר היא- לברך את הזולת. אנשים מוכנים לשלם הון כדי לקבל ברכה מצדיק, ובצדק, שכן ברכת הצדיק מעלתה עצומה, אלא שאפשר לזכות בברכה ישירה מהבורא רק אם נתבונן קצת במה שאומרים מכוח ההרגל.
_x000D_
על אחת כמה וכמה שצריכים להשקיע מחשבה וכוונת הלב כשמברכים 'ברוך אתה ה' '' זוהי סגולה נפלאה לזכות בשפע ברכות מאתו יתברך.
_x000D_
זכה יתרו שהפרשה החשובה של מעמד הר סיני תיקרא "פרשת יתרו", הוא לימד את עם ישראל לומר: "ברוך השם", הוא לימד שרק לאחר שידעו לאמר – תודה , תודה תמידית , רק אז הם יכולים לזכות קבל את התורה בהר סיני.
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_
_x000D_