אדם שקנה עבד עברי – דרישות התורה ממנו כלפי עבדו הינן מפליגות, עד שהתואר "עבד" שהוצמד לו, משתמע כסמלי.
_x000D_
בניגוד לעבדות המצטיירת בתודעתנו, העבד העברי היה חי בתנאי רווחה. אדונו התחייב לדאוג גם לכלכלת אשתו וילדיו. בשנות שהותו במחיצת אדוניו הוא משוחרר כליל מדאגות פרנסה. גם איכות מזונותיו לא נופלת ברמתה מזו של אדוניו. גם תנאי מגוריו של העבד חייבים להיות זהים לתנאי החיים של אדוניו, ולא פחותים מהם.
_x000D_
אדם שהחליט למכור את עצמו לעבד משום שלא הצליח להשתכר למחייתו, והגיע עד פת לחם – שנות העבדות עשויות להיות עבורו גן עדן עלי אדמות. המעביד אינו רשאי להטיל עליו לעסוק במלאכות בזויות, גם לא כאלו המפרכות רק מבחינה נפשית.
_x000D_
בל נשכח שיחס משופר זה נאמר גם כלפי מי שנמכר בגלל גנבתו. גם לגנב דואגת התורה, ומבטיחה לו תנאים משופרים.
_x000D_
אולם תנאי יסודי מציבה התורה, והוא שתקופה זו לא תארך יותר משש שנים. לאחר מכן על העבד לחזור למעמדו הקודם ולתפקד כבן חורין.
_x000D_
סביר להניח שיהיו כאלו שבעומדם על סף היציאה מבית אדוניהם, יחליטו כי עדיף להם להישאר במצב של עבדות. לא היינו מופתעים למצוא כאלו שיעדיפו לעבוד אצל האדון הדואג לכל מחסורם, מאשר לצאת לשוק החיים ולהתמודד בצורה עצמאית עם עתיד שלא ידוע מה הוא צופן בחובו.
_x000D_
התורה צפתה מראש אפשרות זאת, ולא שללה אותה בצורה מוחלטת, אף שהבחירה בעבדות היא למורת רוחה. את גישתה השלילית לבחירה זו מבטאת התורה בציווי לרצוע את אזנו של העבד הבוחר בכך.
_x000D_
מה פשעו ומה חטאו של מי שהעדיף את העבדות על פני עצמאות רצופת בעיות מבחינתו? מהי משמעות הרציעה ליד הדלת והמזוזה?
_x000D_
הרעיון הוא שמי שחרותו אינה יקרה בעיניו, ומוכן להמשיך במעמדו כעבד, ראוי הוא שיבליטו את עבדותו. רציעה זו אמורה לשמש כביטוי חיצוני למהותו הפנימית של האדם שהעדיף תנאים כלכליים על פני חרות. במקום להיות משוחרר ולשמש כעבד רק לבורא, קונה שמים וארץ, מעדיף אדם זה להיות עבד לעבדים. אדם זה מסומן כשונה מכל בני האדם השואפים בטבעם לחרות אמיתית.
_x000D_
ומדוע צריכה הרציעה להתבצע דוקא ליד הדלת והמזוזה? רש"י מסביר: אוזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כ"ה, נ"ה): "כי לי בני ישראל עבדים", והלך וקנה אדון לעצמו – תרצע. מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואמרתי (שם): "כי לי בני ישראל עבדים" – ולא "עבדים לעבדים", והלך זה וקנה אדון לעצמו, יירצע בפניהן.
_x000D_
הדלת והמזוזה הן הסימנים המובהקים של היציאה ממצרים. הדם שניתן עליהם בליל הסדר הראשון שנערך על אדמת מצרים, בישר את היציאה הקרובה משעבוד מצרים לחרות עולם. מעשהו של העבד מהווה התעלמות מהמשמעות של יציאת מצרים, ולכן מולן מתבצע התהליך המשאיר אדם זה בעבדותו. נסביר את הדברים:
_x000D_
עד לצאת בני ישראל ממצרים, לא ברח אפילו עבד אחד ממצרים. ההיסטוריה מלמדת כי גדרות וחומות אינם יכולים למנוע הסתננות של יחידים, והסיבה העיקרית לכך שאף עבד לא ברח משם, היתה שטיפת המוח המתמדת שהחדירה לתודעת המשועבדים כי העבדות במצרים היא מצבם הטבעי ומהות חייהם.
_x000D_
כתוצאה מכך היו אפילו בעם ישראל כאלו שבחרו להישאר במצרים גם כשבא אליהם משה בבשורת הגאולה, וגם כשחזו במו עיניהם במכות שנחתו על מצרים בזו אחר זו, הם סירבו לעזוב את מצרים.
_x000D_
אם בן ישראל מסוגל לבחור בעבדות על פני חרות, משמע שהעבדות ספוגה בדם נפשו, ועל כך מופנית כלפיו ביקורת ממרום, והדלת והמזוזה המכריזים על החרות, כמו טופחים על פניו.
_x000D_
אמנם אותו עבד מסרב להשתחרר בנימוק של (שמות כ"א, ה') "אהבתי את אדוני את אשתי (הכנענית) ואת בני (העבדים)", אבל אם זהו הנימוק, אין לך עבדות נמוכה מזו. אם השפחה הכנענית מוצאת מקום כה מרכזי בתודעתו, אזי בולטים בו הסממנים המכוערים של העבדות הפנימית. כל בן חורין יודע לייקר את חרותו. הוא לא יוותר עליה בשום אופן, גם אם היא אינה מרשה לו לבוסס בבוץ כאוות נפשו, כדרכם של עבדים. אם נטיות נפשו כה מגושמות, עד שהן מביאות אותו להחלטה להישאר עבד, אם כן מוכח שבליבו פנימה הוא כבר עבד נרצע לתאוותיו. רציעת האוזן אינה אלא מעשה חיצוני המבליט את המתרחש במעמקי נפשו.
_x000D_
יציאת מצרים לא התבטאה בחרות פיסית בלבד. היציאה ושרשרת המופתים שהתלוו אליה לא היו אלא "קומת הקרקע" בבנין רב הקומות שנבנה ביציאת מצרים. התשועה העיקרית שבלטה ביציאה זו, היתה השחרור ממ"ט שערי טומאת מצרים וההתקרבות לעבודת ה'. מבחינה זו, מעשהו של האיש הבוחר בעבדות מהווה התעלמות מהחידוש שביציאת מצרים. ביציאה נפלאה זו הוביל העיקרון: "כי לי בני ישראל עבדים", ואילו הוא "הלך וקנה אדון לעצמו".
_x000D_
חז"ל ירדו לסוף נבכי דעתו של האדם וחשפו את האמת העמוקה שהעבדות לבשר ודם פוגמת בעבדות המוחלטת לקב"ה. מלכות שמים דורשת התמסרות מוחלטת של האדם כלפיה ללא שיור, והתלות באדם יוצרת התנגשות עם התלות הבלעדית במלכות שמים.
_x000D_
גם אם העבד המדובר אינו מאישי המעלה המכוונים תדיר את מחשבתם לבורא, ניתן לדרוש ממנו שיבין כי העבדות הינה מצב שיש לברוח ממנו, ואין לשאוף אליו בשום פנים. קרוב לודאי שאותו אדם אינו בעל מחשבה מעמיקה, אך אף על פי כן, מכח קדושת ישראל הנטועה בלבו מדורי דורות מעת היציאה ממצרים, היה עליו למאוס בעבדות לצורותיה. אם לא עשה זאת, מצווה התורה לרצוע את אוזנו לאות קלון.
_x000D_
ומדוע מתבצעת הרציעה רק אחרי שהוא מבקש להישאר בבית אדוניו בתום שש שנות עבדותו הראשונות, ולא מיד כאשר הוא מבקש להימכר לעבד? מה התחדש עתה בעקבות הצהרתו: "אהבתי את אדוני… לא אצא חפשי"?
_x000D_
נראה להסביר שבעת המכירה הראשונה ניתן היה ללמד עליו זכות שדוחק המזונות הוא שהביאו להסכין לעבדות. אולם כעבור שש שנים, בשעה שניתנת לו אפשרות לבחור בחרות, והוא ממיר אותה בשעבוד מרצון, הרי זה מוכיח שגם צעדו הקודם לא נבע מדוחק הפרנסה גרידא, אלא גם מהפגם הרוחני שבנפשו, מאדישותו כלפי הפגיעה בעובדת היותו עבד לאביו שבשמים.
_x000D_
ייתכן שבתחילה הישלה העבד את עצמו שעבדות לבשר ודם לא תנתק אותו מקבלת עול מלכות שמים בשלמות, אולם אחרי שכבר טעם את טעמה של העבדות, היה עליו להכיר בפגם שנוצר בנפשו, ולא לשנות בחטא, ואם לא הגיע להכרת אמת זו, והוא מעדיף להנציח את עבדותו, דינו להרצע.
_x000D_
אלא שעלינו לדעת כי גם העבד הנרצע אינו אבוד. בשנת היובל מצוי תיקון לכל בן ישראל בכל מצב. שנת היובל היא שנת השחרור. בשנה זו שחלה אחת לחמישים שנה, שב הכל לקדמותו: שדות שנמכרו שבים לבעליהם והעבדים – לביתם. זוהי שנה שבה מחזיר ה' את הבריאה כולה לראשוניותה. מכאן רמז לכל אדם: גם אם הוא שוקע בעבדות, אין מקום לייאוש, לא פסה תקוותו של כל יהודי באשר הוא שם.

_x000D_