אחת משמורות הטבע היפהפיות ניצבה מול נתון מדאיג: בעלי חיים טורפים, בהם נמרים ואריות, תקפו את חיות הבר, והן הלכו והתמעטו. טובי החוקרים ניסו למצוא פתרון לסכנת ההכחדה של חיות אלו.
_x000D_
לאחר בחינה מדוקדקת החליטו החוקרים שהפתרון היחיד שימנע את הכחדתם של חיות הבר ויאפשר להן להתרבות ולחיות בשלווה, הוא לרכז אותן בשטח מגודר ולסלק משם את חיות הטרף.
_x000D_
עברה תקופה, והחוקרים הוכו בתדהמה. שיעור התמותה של חיות הבר לא פחת, אלא להפך, הוא גדל! בדיקות מעמיקות הביאו למסקנה: כשנמר רוצה לטרוף חית בר, הוא טורף בעיקר את החיות החולות והזקנות, אלו שאין בכוחן לברוח במהירות.
_x000D_
כעת, כשחיות הטרף לא יכלו להיכנס למרחב המגודר, נשארו החיות החולות והחלשות בעדר והדביקו את שאר החיות במחלתן. לא זו בלבד שאין החיות הטורפות גורמות להכחדתן של חיות הבר, הן גם מגינות עליהן…
_x000D_
תופעה דומה ארעה גם בסין: לפני כחמישים שנה התלוננו תושבי אחד האזורים שהציפורים מחסלות להם חלק ניכר מהתבואה. בעקבות זאת קבע הממשל הקומוניסטי שכל תושב חייב להעמיד בשדהו סל מלא בציפורים מתות כדי להרחיק את בעלי הכנף מהאזור. התושבים פעלו כפי ההוראות, ותוך זמן קצר לא היו באזור בעלי כנף, ולסינים באה רווחה. כעבור תקופה שוב התחלפה הרווחה בדאגה: כל התבואה חוסלה על ידי חרקים ותולעים. התברר שהציפורים חיסלו חלק ניכר מהתבואה, אולם יותר משהזיקו הן הועילו – הן הגנו עליה מפני התולעים.
_x000D_
עומדים אנו משתאים מול שרשרת המזון המדהימה שאלוקים ברא בעולמנו.
_x000D_
המציאות מוכיחה שכל הנבראים בעולם נבראו בשביל זולתם, ואין ברייה בעולם שחיה רק בשביל צרכיה האישיים: השמש מאירה לאחרים, וכך גם הירח והכוכבים; העשב גדל באדמה בשביל הפרה שאוכלת אותו; הפרה משמשת ארוחה לנמר; נבלת הנמר משמשת מזון לנשר.
_x000D_
אלוקים ברא כך את העולם כדי לאותת לנו: אדם יקר, נבראת כדי להועיל לאחרים, להעניק ולתת! וכך כותב רבי חיים מוולוז'ין: "האדם לא לצורך עצמו נברא, רק להועיל לאחרים בכל מה שיוכל".
_x000D_
נח זכה להתחיל מחדש את קיום האנושות אחרי דור המבול משום ששירת את החיות שהיו עימו בתיבה וגמל עימן חסד במשך שנה תמימה. "עולם חסד ייבנה" (תהילים פ"ט, ג'), העולם מושתת על חסד ועל נתינה, והם אלו שנותנים לו זכות קיום.
_x000D_
בכל פעולה שאדם עושה למען זולתו כדאי לו להרגיש שהוא זוכה לגמול חסד – גם בעל מכולת המתפרנס מחנותו גומל חסד עם הקונים, הרי הוא מספק להם מזון. הכול תלוי במחשבתו של האדם; אם ישנה את דפוס החשיבה הטבעי שאומר: "מה אני חייב לו?" "למה הוא מנצל אותי?", ויחליט לגמול חסד אמיתי עם זולתו – יוכל גם הוא להצטרף למעגל הנתינה העולמי.
_x000D_
אחרי שסרב פרעה לשחרר את בני ישראל, הביא עליו הקדוש ברוך הוא את מכת דם ולאחריה את מכת צפרדע. המעיין בפסוקים יראה שגם חרטומי מצרים הצליחו להפוך מים לדם ולהעלות צפרדעים, ולכן טרם הרגישו את יד ה' בשתי מכות אלו. רק במכה השלישית, מכת כינים, אמרו המצרים: "אצבע אלוקים היא" (שמות ח', ט"ו). נשאלת השאלה, מדוע התחיל אלוקים במכות דם וצפרדע ונתן למצרים פתח לחשוב שזהו כישוף, ולא התחיל מיד במכת כינים?
_x000D_
אומנם טמון כאן מסר חשוב: מים ודם הם שני הפכים. מים מסמלים חסד ונתינה, שהרי הם מרווים, משקים ומצמיחים; ואילו הדם מסמל הרג ואכזריות. במכה הראשונה הפך אלוקים את המים לדם, כאומר: אתם המצרים התעלמתם מהמשימה העיקרית בעולם – הנתינה. תחת זאת הפכתם את ה"מים" ל"דם"; לקחתם עם שלם, שיעבדתם ועיניתם אותו.
_x000D_
במכת דם העביר אלוקים מסר לעולם: תכלית הבריאה והאדם – להיטיב לזולת. אחרי הדם באה מכת צפרדע, מדוע?
_x000D_
קטע שנצטט מפרק שירה יענה לנו את התשובה:
_x000D_
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה על דוד מלך ישראל: בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו. אמר לפני הקדוש ברוך הוא: יש ברייה שבראת בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני? באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, אמרה לו: דוד אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד אלא שאני עוסקת במצווה גדולה, וזו היא המצווה שאני עוסקת בה, יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים, ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני, זו היא המצווה".
_x000D_
אומנם הצפרדע אומרת שירות ותשבחות לאלוקים אף יותר מדוד, אבל היא מתפארת יותר בכך שהיא משמשת מזון בשביל בעל חיים אחר. כי עזרה לזולת, חסד ונתינה הם השירה היפה ביותר.
_x000D_
הצפרדע מסמלת הקרבה למען הזולת, ולכן טבעי הוא שאחרי מכת דם תבוא מכת צפרדע, שהרי שתיהן מלמדות אותנו את תכלית הבריאה והאנושות.

_x000D_