מראשית ימי התהוותו של עם ישראל מונה לוי על ידי יעקב אבינו לנהל את חיי התורה במצרים. ואמנם, הלוויים הקימו ישיבה בארץ גושן וקיומה לא פסק גם כשנלקחו המוני היהודים לעבודת פרך. המונים כרעו תחת עול הנוגשים הקשה, אך שבט לוי הוכר גם על ידי פרעה כשבט קדוש העוסק בעבודת ה', ושוחרר מעול העבודה.
_x000D_
בתחילה נבחרו הבכורים לתפקיד הנכבד לשמש כשליחי העם בעבודת המקדש. הבכור הוא הראשון להתהוות המשפחה, ועל שכמו מוטלת האחריות להכוונת דרכם של אחיו הצעירים ממנו.
_x000D_
אולם בחטא העגל, היחידים שלא חטאו ונאספו לקריאת משה (שמות ל"ב, כ"ו) "מי לה' אלי", היו בני לוי. בזכות דבקותם בה' התקדשו בני לוי בקדושת עולם. הם זכו לקבל את תפקידם הנעלה של הבכורים כנאמר: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי, לשאת את ארון ברית ה', לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה" (דברים י', ח').
_x000D_
שבט לוי כולל את הכהנים שהינם בני בניו של אהרן הכהן ואת הלוויים. עבודת הכהנים היא לשמש מצפן לעם ישראל בעבודת ה', ולעמוד על המשמר שלא יחטאו. עבודת הקרבנות עניינה להורות על קידוש החומר ושעבודו לעשיית רצון ה'. ואמנם, הכהנים, בני שבט לוי, שהראו נחישות לקיום רצון ה' בשלמות, הם הראויים יותר מכל לייצג את כוונת העם בהקרבת קורבנותיו ולשעבד את החומר לטובת הרוח. עבודות אלו נעשות על ידי כהן כשהוא לבוש בבגדי כהונתו, המורים על היותו נציג האומה ועל קדושתו המיוחדת.
_x000D_
העבודה לפני ה' במשכן ואחר כך בבית המקדש נחלקה בין הכהנים והלוויים. הכהנים הקריבו את הקרבנות והלוויים שרו על הדוכן לפני המזבח בזמן הקרבת הקרבנות.
_x000D_
מכל הכהנים נתעלה הכהן הגדול ביותר. בעוד שכהנים הדיוטות משמשים במקדש בארבעה בגדי כהונה, משמש הכהן הגדול בשמונה בגדי כהונה. רק הכהן הגדול היה נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים.
_x000D_
תפקיד נוסף ניתן לבני שבט לוי. הם אלו שלימדו את העם תורה ומצוות, וכפי שנאמר בברכת משה: "יורו משפטיך ליעקב, ותורתך לישראל" (דברים ל"ג, י'). ואמנם בני השבט גרו במחיצת כל השבטים, ועריהם היו פזורות בכל מרחבי ארץ ישראל.
_x000D_
מאורעות נוספים ארעו לשבט לוי במדבר סיני:
_x000D_
לאחר שמת אהרן במדבר סיני והסתלקו ענני הכבוד, נבהלו בני ישראל ממלך ערד, ונתנו ראש לחזור למצרים. הם חזרו שמונה מסעות עד מוסרה. שם התחולל קרב בין בני שבט לוי ובין שאר בני ישראל, עד שגברה ידו של שבט לוי, ובני ישראל חזרו על עקבותיהם והלכו לארץ כנען (רש"י דברים י', ו').
_x000D_
לוי נבחר להיות הקרוב לקב"ה, מכיון שגם בזמני הסתר פנים ומצוקה הוא נותר קרוב לה', וכפי שאמר הנביא: "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו אלי לשרתני" (יחזקאל מ"ד, ט"ו). ה' נהג עימם בהנהגה של מידה כנגד מידה, ובזכות קירבתם לה' קירב אותם ה' אליו.
_x000D_
גם לאחר חורבן בית המקדש הדריכו הלוויים את העם בנתיבות התורה וכוונוהו לדרך המצוות, וכפי שנאמר: "והלויים מבינים את העם לתורה" (נחמיה ח', ז').
_x000D_
לאחר כיבוש יהושע את ארץ ישראל, קיבלו כל השבטים חלק ונחלה בארץ. לעומתם, לא קיבלו הכהנים נחלה. הם קבלו 48 ערים לשבת בהן, אך לא קיבלו שטחי אדמה נרחבים לעבדם ולחיות מיבולם.
_x000D_
הכהנים והלוויים לא נטלו חלק בארץ כדי שיהיו פנויים ללמד את התורה לעם. העבודה בבית המקדש התחלקה ל-24 משפחות כהנים, כך שכל כהן עבד שבועיים בשנה, ובשאר הזמן הם עסקו בלימוד התורה ובהרבצתה.
_x000D_
כדי שיוכלו הכהנים והלוויים להתקיים, נצטוו בני ישראל לתת להם "מתנות כהונה" ואת התרומות והמעשרות שהופרשו מהתוצרת החקלאית.
_x000D_
אין ספק שהתורה מעוניינת לרומם ולכבד את שבט הכהנים והלויים. ואם כן, קשה להבין מדוע היא הופכת אותם ל"נצרכים"? וכי לא ניתן היה להבטיח את מחייתם באופן מכובד?
_x000D_
מסתבר שכוונת התורה היא שבאופן זה יזכו גם שאר היהודים במצוה, שגם להם יהיה חלק בעבודת משרתי ה'. אך עדיין מן הראוי לברר מדוע היה הכרחי שכל פרנסתו של שבט לוי תהיה תלויה במתנותיו של עם ישראל, והלא מי שיהיה חפץ לזכות במצוה, רשאי יהיה לתת ללויים מתנות בלי שהללו יהיו תלויים בו?
_x000D_
בודאי שמגיע לשבט לוי פרנסה בשפע, גם ללא עזרתם של שאר השבטים, אולם באיזו זכות יקבל כל עם ישראל את מזונו? הלא שבט לוי היה השבט של עובדי ה', מורי העם, ובלעדיהם – כיצד יחולו על שאר השבטים ברכות שמים?
_x000D_
לשם כך סידר הקב"ה לכהנים וללויים את פרנסתם על ידי מתנות הכהונה. הם יקבלו זאת מידם של בני ישראל. מעתה, כאשר יחפוץ ה' לתת ללויים את פרנסתם בשפע, הוא ישפיע את השפע גם לשאר היהודים.
_x000D_
בכל השנים שישב עם ישראל בארצו, לא טענו בני שבט לוי כלל על קיפוח ואפליה, ולבני ישראל היה ברור שעל שבט לוי לקבל חלק מפרי עמלם, הן למען קיומו והן בתמורה לתפקידיו הנעלים.
_x000D_
מעמדם של הכהנים כמלמדי התורה, הלך וירד במשך ימי בית המקדש השני, ותפקיד הרבצת התורה עבר לידי החכמים וראשי הסנהדרין. בכך הכין עם ישראל את עצמו לגלות הארוכה שבה לא הכהנים יעמדו בראש העם, אלא גדולי התורה החיים בכל דור ודור. גם בימינו קיימת מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מפני הקדושה החלה על החלק המופרש לכהן שאותו אסור לאכול, יש המקפידים גם בימינו לתת ללוי את המעשר בתירוש וביצהר.

_x000D_