שלום לכם!
חושבני שכולנו מסכימים עם העובדה שאין אדם היודע בוודאות מה באמת ממתין לו מעבר לפינה ומה טומן לו יום המחר… עובדה זו נאמרה לפני שנים רבות על ידי שלמה המלך בספר קהלת: "כי לא ידע האדם את עיתו, כדגים הנאחזים במצודה". למרות הנחה זו, תרשו לי לשאול שאלה תיאורטית:
נדמיין לעצמנו אדם שמקבל מסר חד משמעי מן השמים, שנותרה לו יממה אחת בלבד לחיות כאן בעולם. שבעוד עשרים וארבע שעות הוא עובר לעולם שכולו טוב… מה לדעתכם יעשה אותו אדם ביממה האחרונה לחייו?
שאלה זו אני נוהג לשאול פעמים רבות בפני קבוצות דיון עמם אני משוחח. התשובות רבות ומגוונות ומרתק לשמוע את תשובתו של כל אחד ואחת.
מתברר, ששאלה קשה זו אינה תיאורטית בלבד, לפעמים זו מציאות כואבת. אשתף אתכם בסיפור מרתק:
הרב חיים פרידלנדר (1923-1986), מראשי תנועת המוסר של הדור האחרון, איש חינוך ומחשבה, חלה במחלה ממארת, ה` ירחם. הוא עבר ניתוח בארצות הברית ושב לארץ לסדרת הקרנות, אך המחלה הלכה והתפשטה, עד שבאחד הימים פנה אליו הרופא והודיע לו שאין עוד טעם בהקרנות והן יופסקו…
"כמה זמן נותר לי לחיות, להערכתכם?" שאל הרב.
"שבועיים, שלשה" ענה הרופא…
מיד עם קבלת התשובה הקשה, פנה הרב לרבו הרב אלעזר מנחם שך, ושאל אותו: אדם שנותרו לו שבועיים לחיות, מה עליו לעשות? לחזור על תלמודו? להכין ספרים לדפוס? להעמיק קשרים עם בני משפחה?…
ענה לו הרב שך תשובה מדהימה: בשבועיים שנותרו לך תשקיע במידות שלך, באישיות שלך…
נסביר את תשובתו:
פרשתנו, פרשת בלק, מספרת את סיפורו של בלעם, על השנאה העמוקה שרחש לעם ישראל וכיצד ביקש לכלותם ולהשמידם, חלילה.
התלמוד (גיטין נ"ז) מספר, שלפני שאונקלוס התגייר הוא החליט לערוך "משאל נשמות", האם כדאי להתגייר ולהצטרף לשורות עם הנצח… מה עשה אונקלוס? הוא העלה באוב שתי נשמות של נפטרים [דבר שאסור ליהודי לעשותו על פי התורה] וכך תקשר עמם. את מי הוא העלה? הנשמה הראשונה הייתה נשמתו של טיטוס – דודו של אונקלוס. אותו טיטוס שנלחם בעם ישראל והחריב את בית המקדש השני…
פנה אונקלוס אל נשמת דודו ושאלה: "אתה כעת בעולם האמת, אמור לי, עם מי הצדק?"
"עם העם היהודי", ענה טיטוס.
"מה אתה אומר, כדאי לי להתגייר?" שאל אונקלוס.
"לא! זה לא בשבילך, יש להם תרי"ג מצוות, לא תסתדר עם זה…"
הוריד אונקלוס נשמה נוספת, את נשמתו של בלעם, וגם אותו הוא שאל אותה שאלה: האם כדאי לו להתגייר? ובלעם ענה, שלמרות שעם ישראל הוא העם הצודק, בכל זאת "לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים"… אל תתגייר…
כשנתקלתי לראשונה בגמרא זו, שאלתי את עצמי: הכיצד? כיצד ניתן להבין שלמרות שהם נמצאים בעולם האמת, הם עדיין ממשיכים לשדר שנאה לעם היהודי?
מונחת כאן תגלית! באותה מידה שאדם מעצב את אישיותו כאן בעולם הזה – כך נשמתו נשארת בעולם האמת! אם אדם במהלך חייו לא תיקן את מידת הקנאה – הוא יישאר קנאי לנצח… אם אדם לא תיקן את מידת הכעס, הוא יישאר כעסן לנצח. כן, גם לאחר מותו…
בלעם שנא את עם ישראל. בסופו של דבר הוא מת, וכבר עברו למעלה מ-1000 שנה עד תקופתו של אונקלוס, ובכל זאת בלעם עדיין שונא את עם ישראל…
מדהים, כמה מחייב!
הדבר אמור הן לחיוב והן לשלילה. התלמוד מספר על אחד מגדולי התנאים, על רבי יהושע בן לוי, שלאחר פטירתו, כשעלה למרום פגש אותו רבי שמעון בר יוחאי ושאלו, האם גם בימיו לא נראתה הקשת בענן? בספר בראשית כתוב שהקשת מהווה ברית שאלוקים לא יביא יותר מבול על הארץ. כל פעם שיש קשת בענן הרי זה סימן שיש חרון אף בעולם. בתקופתו של רבי שמעון בר יוחאי הקשת לא נראתה בענן, עובדה זו מורה על גדולתו וקדושתו של רשב"י, שהצליח להסיר את חרון האף מהעולם.
ענה רבי יהושע בן לוי: בתקופתי הייתה קשת… מסיים התלמוד וכותב שאכן, גם בתקופת רבי יהושע בן לוי הקשת לא נראתה בענן. אם כן, למה הוא לא אמר זאת לרשב"י? כותב התלמוד שרבי יהושע היה עניו במהותו, ולא יכול היה להתגאות… (נושא השינוי בדיבור, הוא נושא נפרד שיש לייחד עליו את הדיבור).
מי שעניו בחייו – נשאר כך גם לאחר מותו…
תפקיד האדם לעצב את אישיותו באופן הנכון ביותר – שהרי אישיות האדם בת אלמוות היא…
כעת אנו מבינים את תשובת הרב לרבי חיים פרידלנדר.
נסיים באימרתו המפורסמת של הגר"א בספרו אבן שלמה: "עיקר עבודת האדם היא תמיד להתחזק בעבודת המידות, ואם לאו – למה לו חיים?"…